אין פעימות לב,
הפיצוץ הינו כל כך עמוק,
עד שפני המים עומדים ללא תנודה.
הגוף לא מאפשר לבכות,
לחייך, לחוש, לשמוע או להגיב,
הוא נדם.

אין פעימות לב.
זה לא דיכאון, זה אבל.
כמה שתנסה, לא תצליח לרעוד בקור הזה.
החושים שלך רדומים,
מבט חלול, אך מלא בזכרונות...

המסע אל גבולות האופק, תם.
כעת ישנה רק הבדידות,
הרי היא מצבו הטבעי של האדם.
רק כנפי הדמיון מחזיקים אותך חי,
ואין פעימות לב.

רציתי לומר לך עד כמה אני מתגעגעת... כמה חסר לי החיוך שלך, הצחוק שמנצנץ בעיניים ומדליק לי משואה בים אפל וקריר... המילים היפות שתמיד ידעת לומר בזמן ובמקום המתאים... השתיקה השליווה שליוותה את רגעינו היפים והכמוסים ביותר... רציתי לומר לך כל זאת ועוד... אך שתקתי, אז, ועכשיו כבר מאוחר מידי... אינך כאן עימי, איני חשה את מבטך מלטף את פניי, איני חשה את זרעותיך מגוננות סביבי... רק זיכרון מעורפל מעיניך השארת לי...

רציתי לומר כמה אני אוהבת, כמה חסר לי החיוך על שפתיך, כמה חסרות לי ידייך החובקות באהבה... רציתי לומר לך כל כך הרבה דברים, אבל לפני שהספקתי לומר מילה פרשת כנפיים ועפת רחוק על כנפי רוח חד-סיטרית... אני יודעת שאתה שומע, אבל קשה לי שאיני יכולה לשמוע אותך! היית חבר ותיק, קרוב, אהבתך הייתה לי כמשואה בלילות אפלים, כמטריה בימים גשומים... לנצח אוהב אותך אהובי, אפילו שתשובתך היא איוושת הרוח בין העצים...

ליבי עשוי כוורת. הזכרונות ממך עפים סביבו כשבטי דבורים,
עוקצים ודוקרים כל בשר חשוף שבי.
עוד עקיצה, עוד יבלת ממושכת, עוד דבורה,
כתמונה ממך, נרקבת ונהיית לזכרון רחוק...

אהבה איבדה מכוחה וטעמה נהיה כטעם המים...

אני אוותר על העקשנות ועל האגו החקוקים בי כי אני לא מוכנה לוותר עלינו.

אני יודעת שאנחנו לא תמיד מסכימים על הכל,
אבל אני מקווה שלפחות בנקודה הזו אנחנו תמימי דעים.

[ ברכה לגננת לקראת עזיבת הילדים ]

איך להתחיל ומה לרשום?
פתאום השנה נגמרה, חלפה לה כמו חלום.
והיום אנו עומדים לפנייך ואומרים בקול גדול - תודה,
על כל מה שעברנו בשנה החולפת.

אנחנו ההורים והילדים כאחד,
מברכים אותך בלב חם.
את היית ועודך גננת נהדרת ונפלאה,
גננת עם המון ניסיון ועשייה,
הכנסת אותנו ישר לתלם,
וכל הדאגה נשטפה בזרם.

בחריצות, בעקביות ובהתמדה,
השקעת את מלוא המרץ ולא מעט עבודה.
תודה ענקית על היחס המבין,
תודה על ימי הכיף וההנאה.

אל תוציא הרבה אנרגיה על פרידה, תזדדקק לה לשם התחלה חדשה.

קשה להתגעגע למי שלא עוזב לעולם, ומי שעוזב לעולם עדיף שלא להתגעגע אליו.

מה יכול להיות נעים-עצוב, מתוק-מר כאחד? הפרידה!
מר - על שום הפרידה. מתוק - על שום שזכינו להכיר אותך.

את נפרדת מאיתנו ופונה לדרכך החדשה, ואנו מאחלות שיהיו לך: הצלחות רבות, היסוסים מעטים וכשלונות אפסיים. אנו בטוחות שהמסירות, ההתמדה, החריצות, הטוּב והנאמנות המאפיינים אותך כל-כך ישרתו אותך נאמנה גם בדרכך החדשה.

זאת אני שאומרת שלום,
וצועדת אל תוך החלום.
אור זוהר מולי מגיע,
ואיתו גם שמים ורקיע.
כאן אומר להתראות,
ונשוב ונראה את הבאות.
שיהיה לנו בטוב ובאושר,
ותמיד נדע לשמור על הקשר.

אילו היית רואה,
את העיניים האפורות,
את העיניים הכחולות,
את העיניים השבירות,
משפילות מבט,
ומשקות את האדמה...

ואילו היית רק רואה,
את הפרח הכתום,
את הפרח האדום,
את הפרח הבוהק,
את הפרח הגאה שצמח,
מתרומם מול השמש,
ומזין עצמו מקרנייה.

אם הכאב הפנימי שאני מרגישה,
היה שווה לכאב הפיזי שיכול היה להיות לי,
קרוב לוודאי שהייתי כבר מתה.

האם אתה באמת רוצה להרוג אותי?

מתהלך בחוף,
לבד.

עוצם עיניים.
מדמיין את הנוף,
שהשתקף אז בעיניו,
באותו יום...

איתה,
ביחד.

אלוהים מצייר לנו על דף גדול,
לפתע נשפך צבע, והפך חיי לשחורים...