אהבה, זוגיות ומשפחה | ציטוטים, ציטוט, פתגמים

האהבה היא אקראית. הפחד בלתי נמנע.

זה קטע מוזר בעולם המודרני. אפשר לשמוע נערות בחדרי שירותים של מועדונים אומרות, "כן, הוא קם ועזב אותי. הוא לא אהב אותי. הוא פשוט לא היה מסוגל להתמודד עם אהבה. הוא פשוט דפוק מדי בשביל לדעת איך לאהוב אותי." אז, איך זה קרה? מה במאה הלא-נאהבת שלנו שיכנע אותנו שאפשר, למרות הכל, לאהוב אותנו כבני אדם, כמין? מה גורם לנו לחשוב שכל אלה שאינם מצליחים לאהוב אותנו הם פגומים, לקויים, מקולקלים בדרך כלשהי? בעיקר אם הם מחליפים אותנו באיזה סוג של אלוהים, או במדונה בוכייה, או בפניו של הצלוב שהם רואים בכל חפץ אפשרי - ואז אנחנו קוראים להם משוגעים. הולכים שולל. מפגרים. אנחנו משוכנעים כל כך במעלות הטובות של עצמנו ובטוב אהבתנו, עד שאיננו מסוגלים להאמין שאולי יש משהו ראוי לאהבה מאיתנו, ראוי יותר להערצה. כרטיסי ברכה חוזרים ואומרים לנו השכם והערב שכל אד ראוי לאהבה. לא. כל אחד ראוי למים נקיים. לא כל אחד ראוי לאהבה כל הזמן.

ילדים מסוגלים לחוש, אבל אינם יכולים לנתח את תחושותיהם. ואפילו אם מובע הניתוח הזה במחשבה במידה מסוימת, אינם יודעים איך לבטא את המחשבה הזאת במילים.

רוב הזמן סגדתי לבאבא בלהט דתי כמעט. אבל באותו רגע הייתי שמח אילו יכולתי לחתוך את ורידי ולהקיז מגופי את דמו הארור.

אשה, בעיקר אם אתרע מזלה לדעת משהו, עליה להסתיר זאת ככל שתוכל.

אנו מחבבים זה את זה מפני שצרותנו דומות.

מרגע שהאישה נעשית שווה לגבר, היא מתעלה עליו.

"ומה נעשה כשנהיה נשואים?"

"תרחמו זה על זה, לכל הרוחות. הרי בשביל זה כולם מתחתנים."

הפיוס הגרוע ביותר עדיף על הגירושין הטובים ביותר.

בענייני האהבה - כמו בענייני צוואות - רק לצוואה האחרונה יש תוקף והיא מבטלת את אלה שקדמו לה.