לא האמנתי במלאכים, עד שניצבת כאן מולי,
טהור וזוהר, יפה שאין כמוהו.
אני מביטה בך מלמטה.
אני משתוקקת להיות בין זרועותיך, כמהה
להיות עטופה באהבתך!
אני רוצה ללחוש לך מילים שרק אתה תוכל
לשמוע ולהרגיש, ולצעוק לעולם עד כמה אני
אוהבת אותך!

אני דג בודד השוחה בים אהבתך, נושם דרכך,
שורד בין גלייך הסוחפים.

אני דג בודד המפחד מהיום הארור בו אקלע
לרשת שתפריד ביננו, תרחיק אותי מזרועותייך ותמשול אותי מהחלום, ממך,
מעולמי.

קחי אותי כסופה הרחק מהחוף אל לב ליבו
של ליבך.

תני לי לראות רק ים סביבי, לנוח ולשקוע
אל מעמקייך לאט.

תגלי לי את רזי הים, ספרי לי סודותיו
הכמוסים בעודי שוחה בך יפתי.

עם מכאובייך, זכרונותייך ואושרך, אתמזג
בלהקה...

תצעק/י - כולם ישמעו,
תלחש/י - ישמעו רק אלה שקרובים אלייך,
ורק אני אשמע על מה את/ה שותק/ת.

להגיד "אני אוהב/ת אותך" יקח מספר
שניות, להראות עד כמה - ייקח את כל החיים.

במתמטיקה ישנן משוואות,
בכלכלה מוסכמות ובהיסטוריה - השערות,
באהבה שלי אין השערות, מוסכמות או משוואות.
באהבה שלי אליך, אין גבולות.

כתבתי את שמך בשמיים,
אך הרוח באה ולקחה אותו.

כתבתי את שמך בחול,
אך הגלים באו, ושטפו אותו.

כתבתי את שמך בליבי,
ושם יישאר תמיד.

אין לי הרבה מה לומר... הדמעות שלך אמרו המון. אבל אם רק תתני לי הזדמנות, אני אוודא שהחיוך שלך יאמר יותר.

אין הרבה שיודעים מהי משמעות החיבוק הזה שלך;
החום המתפשט לאיטו, והעוצמה.
אך אני שומעת אותך!
מבפנים, כשאתה מחבק, צועק אליי.
ודרך העיניים אחד לשני אנו אומרים:
"אני אוהבת אותך, אני אוהב אותך..."

אני מרגישה אותך ורוצה לבכות,
לא מרוב אושר, אלא מן הידיעה עד כמה שאתה אוהב אותי,
ועד כמה שאני אוהבת אותך,
אל תלך. אל תעזוב.
אני לא רוצה לאבד אותך,
אני לא רוצה לאבד את החיבוק.

[ ברכה מחברה לחבר ]

הדבר ראשון, והחשוב ביותר,
הוא לומר לך שאני אוהבת אותך!

הימים האחרונים איתך עברו מהר,
אבל אני מרגישה כאילו אנו ביחד נצח,
ואת מה שאני מרגישה אליך,
לא הרגשתי אל אף אחד אחר.

אוהבת אותך, X שלך.

נגעתי באש ונשרפתי,
נגעתי במים ונרטבתי
נגעתי בחול והתלכלכתי,
נגעתי בך והתאהבתי.

הגלים בים מתחזקים,
באותם לילות חסרי כוכבים,
וסירה עורגת שם לחוף,
לא תתייאש עד שתגיע בסוף.
רוח איתנה נושפת בעורפה,
והחוף הוא המפלט היחיד שלה.

כל זה כרגע בליבי מתרחש,
אני הסירה בים הגועש,
ואתה, אהובי - החוף.

אנשים באים והולכים,
משאירים את חותמם,
אבל מעטים משאירים את עצמם.
בזכותך אני מי שאני,
בגלל שהשארת אהבה בליבי.
הפכת כל פחד לחוזקה,
כל ספק לוודאות עצומה.
אך בעיקר נתת לי את עצמך ובשל כך,
עכשיו ותמיד, אוהב אותך.

פרחים: גם כשבסוף הם נובלים, נזכור תמיד מדוע קיבלנו אותם.

קופידון סוף סוף החליט לעשות קורס צלפים... המנוול הזה פגע בי!

זרקת ראשך על הכר,
עצמת עינייך ושקעת לעולם הקסום שבך,
ואני מביט, מביט בדבר הכי יפה שעיניי נחשפו לו אי פעם...
מחליק חמש אצבעות על שיערך מגיע לקצה וחוזר חלילה,
מקריב אפי ומריח אותך, את כולך מתמסטל ממך,
מתהפנט מהכוח הפורץ ממך בכל רגע מתון...
את מחייכת, גם מתוך חלום.
גם שם את אדם מאושר כמו במציאות,
ואני מחייך איתך, לא מודע לשרירי שפתיי,
מנותק מכל המתרחש סביב,
מניח את ידי החמה על הלחי הקטנה שלך,
כל כך מוקסם, כל כך נשבר כשאת שם לידי.
אם ישנו כוח כלשהו בעולם המסוגל לפרק נפשי לגורמים -
הכוח הזה טמון בך.