ציטוטים, ציטוט, פתגמים | בין המרכאות

שערה אחר שערה, אפשר למרוט את כל הזקן.

מי שיש לו את האומץ לצחוק הוא אדון לגורלו כמעט כמו מי שיש לו אומץ למות.

"אם היית מבקש הייתי עושה את זה," אמר לבסוף, והיישיר אליי מבט. השפלתי את עיניי. עד היום אני מתקשה להסתכל בפנים לאנשים כמו חסן, שמתכוונים לכל מילה שהם אומרים.

"אבל אני תוהה," הוסיף. "אם בכלל היית מבקש ממני לעשות דבר כזה, אמיר אגא."

וכך, ללא שום קושי, הוא העמיד אותי במבחן הקטן הזה. אם יש בדעתי להשתעשע ולהעמיד את נאמנותו למבחן, כך כנראה חשב, אז הוא ישתעשע בי ויעמיד את הגינותי במבחן.

הצטערתי שבכלל פתחתי בשיחה הזאת. "אל תדבר שטויות, חסן, אתה יודע שלא הייתי עושה דבר כזה."

חסן החזיר לי חיוך, אלא שאצלו הוא לא נראה מאולץ. "אני יודע," אמר. וזה מה שמאפיין אנשים שמתכוונים לכל מילה שהם אומרים. הם חושבים שכך זה גם אצל אחרים.

כלב איננו "כמעט אדם", ואינני מכיר עלבון גדול יותר לכלב מהשוואה זו.

זה נובע אולי מהפילוסופיה הכללית שלי, לפיה אסור להתייחס לעולם ברצינות יתרה, פן נמות משעמום. הרצינות היא דבר מסוכן ביותר, כדי להמלט מפניה יש להזעיק את התערבות ההומור.

[לאחר פציעתו של שחקן:] אולי יצאה תולעת מהדשא ועקצה אותו.

היה לי חלום מוזר אתמול בלילה. אכלתי מרשמלו ענק. כשהתעוררתי הכרית שלי נעלמה.