סיפורו של מרפי, האיש והמשפט. כל מה שלא העזתם לשאול
אדוארד א' מרפי, מהנדס בבסיס צבאי (שהיום נקרא על שמו), עבד על פרוייקט שבדק את כוח הסיבולת של האדם ברמות שונות של כוח-ג'י. באחד הימים שבהם בדק יקירנו אדוארד את המכונה וגילה שאחד הטכנאים ניווט את המיכשור לא נכון... אדוארד התעצבן ואמר: "אם יש דרך נכונה ולא נכונה לעשות משהו, תמיד תיבחר הדרך הלא-נכונה". מנהל העבודה שלו שמע את המשפט, וכתב אותו בראש רשימה של חוקים נוספים בסגנון. לכל הרשימה הוא קרא "חוקי מרפי" - כנראה כי שם המשפחה של אדוארד היה המגניב והקליט ביותר מבין כולם. כמה ימים לאחר מכן פתח הדוקטור, שהיה אחראי על הניסוי, במסיבת עיתונאים שבה הוא אמר: "הניסוי הצליח הודות לציות המהנדסים לחוקי מרפי". האנושות התלהבה מהעניין...
אנשים הפיצו עלונים וחוברות של חוקי מרפי, אסטרולוגים השתמשו במשפטיו כדי להצדיק דברים, עיתונים יצרו ריבוע לחוקי מרפי יומיים, בנות ביקשו ממרפי שיחתום להן על החזה (טוב, את זה המצאתי הרגע). במשך הזמן הוסיפו אנשים משפטים שבהם החיים צחקו עליהם, "פרוסת הלחם תמיד תיפול על הצד המרוח בריבה", "תמיד תתקע בפקק כשאתה כבר באיחור" וכו' וכו'. אפילו אלאניס מוריסט כתבה שיר בנושא, רק ששם השיר הוא "אירוניה" ולא "חוקי מרפי", אבל בכל זאת - "זה כמו עשרת אלפים כפות, כשכל מה שאתה צריך הוא סכין" - נראה בעיניי כחוק מרפי טיפוסי וכשר למהדרין.
מוסיף בחור שהזדהה בשם Stega A מספר פרטים. ביניהם המידע הבא, "למפקד של מרפי היה מנהג, לחוקק חוקים על שמם של חייליו. למשל, היה חייל ששמו ג'ון קלר שאמר שיש לאכול קודם את הצהוב של הביצה ואחר מכן את הלבן. המפקד קרא לחוק זה "חוק קלר". במסיבת עיתונאים פלט המפקד את המושג "חוק מרפי" ואחד העיתונאים היה סקרן ושאל אותו לפשר הביטוי. המפקד הסביר, האנושות התלהבה והוסיפה לחוק מרפי תתי-חוקים אין סופיים."
וכך, לאחר יותר מיובל מאז היום המדובר, הגיעו חוקי מרפי לציבור הרחב. ספרון קטן ותמים, לכאורה, שמכיל בתוכו מקרים רבים של התאכזרות הגורל לאדם הפשוט. ברוכים הבאים למציאות... אני מקווה שנהנתם בטיסתנו, היציאות הן מכל כיוון שתחפצו, ואל תשכחו לספר לחבריכם עלינו.
בברכה,
אדרוקן
מנהל האגף לשעבר