- מציג ציטוטים 1 - 15 מתוך 44 תוצאות עבור הערך פורים
הבטח לי דבר אחד, נילס, לזכור תמיד: השמים, האדמה, האגמים, ההרים לא ניתנו רק לבני האדם. הם ניתנו גם לבעלי החיים: לציפורים ולדגים ולכל מי שנשמה באפו. לעולם אל תשכח את זה, נילס!
{ מתוך הספר "מסע הפלאים של נילס הולגרסון הקטן ואווזי הבר" }
9.6
שיתוף בפייסבוק
הוספה לדלישיוס
זה היה מרגיע לראות כ"כ הרבה ציפורים עפות - לראות את כל הדברים בעולמנו שמסוגלים לעוף.
{ מתוך הספר "החיים על-פי אלוהים" }
9.8
אימא אמרה שאנשים מתעניינים בציפורים רק כשהן מגלות התנהגות אנושית - חמדנות וטיפשות וכעס - וע"י כך הן פוטרות אותנו מהצער הייחודי של להיות אנושיים.
היא חושבת שבני אדם עייפים כבר מלהודות באשמה על הרוע שיש בעולם.
היא חושבת שבני אדם עייפים כבר מלהודות באשמה על הרוע שיש בעולם.
{ מתוך הספר "החיים על-פי אלוהים" }
9.1
ישנה מחלה טורדנית אך נפוצה למדי בקרב נשיאים ומנהיגי עולם אחרים, הידועה בכינויה 'דאגה לאפריקה'. בדרך כלל נדבקים בה מעבר לים בוועידות פסגה שעיקרן העוני והתחלואה בעולם, והסימפטומים כוללים דקירות כואבות של אשמה על הפערים בין עושרו של העולם הראשון לשלישי, תחושות אי-נוחות באזור שיפולי הבטן שמקורן באפשרות שקפיטליזם חסר רסן אינו כוח מניע מוצלח כל כך לעשיית טוב כפי שמבטיחים לנו ללא הרף, והתקפות תכופות של קריאה לעשיית מעשה. התרופה הטובה ביותר היא תמיד מנה הגונה של משבר פנימי.
{ מתוך הספר "מדריך לציפורים של מזרח אפריקה" }
8.8
כשקרב קיצו של יום הלימודים, היינו מחכים קצרי רוח לקול פעמונו (של שמואל שמש בית הספר). וכשצלצל, היינו פורחים מבית הספר כציפורים בהיפתח סוגר הכלוב. משל לעוף שהוא נתון בכלוב, בא חברו ועמד לו על גביו. אמר לו אשריך מה מזונותיך מצויים לך. אמר לו במזונותי אתה מסתכל ולכלאי אי אתה רואה. אל תשלח ידך אל הפעמון, שמואל, שלא יסתיים יום הלימודים. הנח לו ויימשך כנצח. הנח לנערים וישחקו בטרם חושך.
{ מתוך הנובלה "עולם הרוחות של שמעון מאגוס", מתוך הספר "מלך הציפורים", מפי הדמות 'שמעון }
"זה משום שאין לך מוח," ענתה הילדה. "לא משנה כמה משמימים ואפורים הבתים שלנו, אנשים בשר-ודם תמיד יעדיפו לגור שם מאשר בכל מדינה אחרת, יפה ככל שתהיה. אין מקום כמו הבית."
{ מתוך הספר "הקוסם מארץ עוץ" }
9.8
בלילה העולם מתכסה וישן, בבוקר הציפורים מנקרות בסמיכה שלו ועושות בה חורים.
- מאיר שלו
{ מתוך הספר "כימים אחדים", מפי הדמות 'יהודית' }
7.8
עכשיו ברור לי שאני הלכתי לקראתך ואת הלכת לקראתי זה זמן רב. איש מאיתנו לא ידע על השני לפני שנפגשנו, אבל מתחת לאי הידיעה שלנו רחשה לה בצהלה איזו ודאות חסרת-דעת כי אנחנו אכן ניפגש. בדומה לשתי ציפורים בודדות המעופפות על פני ערבות העשב הגדולות על פי חישובים של גרמי שמיים, כך הלכנו כל השנים וכל החיים האלה זה לקראת זה.
{ מתוך הספר "הגשרים של מחוז מדיסון" }
9.5
סבי היה רגיל לומר: "החיים קצרים להפליא. עכשיו, בזכרוני, הם מצטמצמים כל כך עד שכמעט איני תופס, למשל, איך מוצא איש צעיר להחליט בנפשו לרכב אל הכפר הסמוך בלא שיחשוש - גם אם נסיח דעתנו לחלוטין ממקרה ביש - שמא אפילו משך חיי-אדם רגילים, ללא כל פורענות, לא יספיק כלל למסע זה."
{ הסיפור הקצר "הכפר הסמוך", מתוך הספר "גזר-הדין וסיפורים אחרים" }
גם האהבה היא לפי שעה. יש סיפורים על אנשים שאהבו מישהו לנצח אחרי שראו אותו כמה דקות ולא ראו אותו עוד לעולם, אבל הסיפורים האלה לא קרו לאף אחד שאנחנו מכירים. לא, כשאת אוהבת מישהו את מבלה איתו שעות על גבי שעות, ואפילו הכוחות האדירים ביותר בעולם התחתון לא יכולים לדעת אם השעות שביליתם יחד מגבירות את האהבה, או שאת פשוט מבלה עם מישהו יותר ויותר שעות ככל שהאהבה מתגברת.
{ מתוך הספר "בקיצור, ביחד" }
8.8
סיפורים הם נשק יעיל יותר מחרבות, חרבות יכולות להרוג רק את מי שניצב מולן, ואילו הסיפורים קובעים מי יחייה ומי ימות גם בדורות הבאים.
{ מתוך הספר "מלכים ג'" }
8.7
תמיד אהבתי לקרוא; קראתי בכל שלב בחיי ואף פעם לא הייתה בחיי תקופה שבה הקריאה לא העניקה לי את האושר הגדול מכל. ובכל זאת, איני יכולה להעמיד פנים שחווית הקריאה בשנות בגרותי משתווה לחוויה העצומה שהייתה לקריאה על נפשי בילדותי. אני עדיין מאמינה בסיפורים. אני עדיין שוכחת את עצמי כשאני שוקעת בקריאת ספר טוב. מבחינתי הספרים הם החשובים מכל; אבל אני לא יכולה לשכוח שהיו זמנים שבהם הספרים היו בנאליים יותר וגם חיוניים יותר. כשהייתי ילדה הספרים היו הכל. לכן יש בי תמיד כמיהה נוסטלגית לאותה הנאה אבודה מהקריאה. אין זו כמיהה שאדם מצפה להגשים. אבל במרוצת התקופה הזאת, במהלך אותם ימים כשקראתי כל היום ועד חצי הלילה, כשמעל השמיכה שלי היו פזורים ספרים ואני ישנתי מתחתיה שינה שחורה וחסרת חלומות שחלפה ביעף, והקצתי כדי לשוב ולקרוא – שבו אליי הנאות הקריאה האבודות. מיס וינטר השיבה לי את האיכויות הבתוליות של הקורא הטירון וכבשה אותי בסיפוריה.
{ מתוך הספר "הסיפור השלושה-עשר", מפי הדמות 'מרגרט' }
9.3
8.5
במלחמת יום הכיפורים תם עידן התמימות של החברה הישראלית.
- יוסי פלד
8.3
האם אינך רואה איך הצמחים, הציפורים, הנמלים, העכבישים, הדבורים, - איך כולם עובדים יחד כדי לסדר את חלקם ביקום? והאם אתה אינך מוכן לעשות את מלאכתם של בני-האדם? האינך נחפז לעשות את אשר תואם את טבעך?
{ מתוך הספר "מדיטציות" }
8.2