בחירה | ציטוטים

האוהב לבחור ישנה את בחירתו ברגע שיחשוב כי ניתן להגיע לבחירה מוצלחת יותר. היום הגרוע ביותר בחייו של הנשוי למיס תבל, הוא יום הכתרת היורשת שלה. לעומתו, הבוחר לאהוב יתכנן ויהנדס את אהבתו כך שלא תהיה מוצלחת ממנה. אני לא אוהב אותך בגלל שאת יפה. את יפה בגלל שאני אוהב אותך.

אם מחפש אתה הוכחה שכלתנית ניצחת לקיומו של ה', הריני לאכזבך. ה' ברא אדם עם בחירה חופשית. אילו ברא עולם שהאמת בו נראית לעין, לא הייתה לאדם בחירה אלא בטוב.

דמוקרטיה אמורה להעניק לכם תחושה של בחירה, כמו משכך כאבים א' ומשכך כאבים ב', אבל שניהם זה רק אספירין.

אנו חייבים להאמין בחופש הבחירה. אין לנו ברירה.

"לא!" אמר ג'מאל. "אני מאמין בבחירה חופשית. אם הכלב שלי שונא את כל המין האנושי חוץ ממני, עליו להיות חופשי להתנהג כך".

נסיון חיי המחנה מורה לנו, כי יש בידי האדם חופש בחירת פעולה. מצויות דוגמאות רבות, מהן דוגמאות שיש בהן מיסוד הגבורה, המוכיחות לנו, כי אפשר היה לגבור על האפתיה, לדכא את הרגיזות. אדם מסוגל לשמור על שארית של חירות רוחנית, של עצמאות המחשבה, אף בתנאים נוראים אלה של ערה נפשית וגופנית.

אנחנו שהיינו במחנות ריכוז, זוכרים את האנשים אשר היו עוברים בצריף לצריף כדי לעודד רוחם של אחרים, כדי לפרוס להם מפרוסת לחמם האחרונה. אולי הם היו מעטים אך די בהם להוכיח, כי אפשר ליטול מן האדם את הכל חוץ מדבר אחד: את האחרונה שבחירויות אנוש - לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות, לבור את דרכו. ותמיד היו הזדמנויות לבחירה. יום יום, שעה שעה, נקראת לחתוך הכרעות, הכרעות שקבעו, אם תיכנע או לא תיכנע לכוחות שאיימו לשלול ממך את עצם יישותך, את חירותך הפנימית: שקבעו אם תהיה או לא תהיה כדור משחק בידי הנסיבות, אם תוותר על חירותך ועל הדרת כבודך ותתגלגל בדמות האסיר הטיפוסי. כשנתבונן מנקוד ראות זו אל תגובותיהם הנפשיות של אסירי מחנה ריכוז, על כרחנו יירא לנו לא רק כביטוי לתנאים פיסיים וסוציולוגיים מסוימים. קיום תנאים שונים, כגון חוסר שינה, מחסור במזון ולחצים נפשיים למיניהם, עלול להעלות את הרושם, שהאסירים מוכרחים היו להגיב בדרכים מסוימות. ולא היא. בסופו של חשבון מתברר, כי האסיר נהפך למה שהיה מתוך הכרעה פנימית, ולא רק עקב השפעות המחנה. מכאן שביסודם של דברים יכול כל אדם אף בנסיבות אלה, להכריע בצעמו, מה הוא יהיה - מן הבחינה הנפשית והרוחנית גם יחד. יכול הוא לקיים את הדרת כבוד האדם שלו גם במחנה ריכוז.

שמעתי פעם ברדיו איזה חכם מדבר, שאמר שאנחנו זה כל מה שמעל הטבע שלנו. יש את הטבע שלנו, וזה אנחנו, החיות, הגורילות, שאם אנחנו רעבים אז נרצה להרוג את ההוא לפנינו בתור במקדונלד'ס, ואם אנחנו ממהרים אז נחתוך את כל הפקק, ואם אנחנו רוצים עוד כסף אז נעגל קצת פינות, ואם אנחנו חרמנים אז נבגוד קצת, ואם אנחנו רוצים עוד כבוד אז נשקר קצת. אבל יש גם את האפשרות האחרת: לא להיות גורילה, להתגבר. לקלוט את עצמך ברגעים האלה ולעצור הכל ולהתגבר. וזו גם הבחירה החידה שלנו בחיים, כי מקדונלד'ס או בורגר ראנץ', פרטנר או סלקום, יס או הוט, זה לא בדיוק בחירה. הבחירה היא האם אני נכנע או מתגבר, כועס או מוותר, אוהב או שונא.

אז להגיד "ככה אני" זה לא תירוץ. כולנו ככה. השאלה אם אתה רוצה להתגבר על ה"ככה אני" ולהיות אדם, או להיכנע לו ולהיות גורילה.

אדם נבנה או נהרס בידי עצמו. במאגר תחמושת המחשבות הוא מייצר את הנשק שבאמצעותו הוא משמיד את עצמו. הוא גם מעצב את הכלים שבאמצעותם הוא בונה לעצמו ארמונות שמימיים של שמחה וחוסן ושלווה. על ידי בחירה נכונה ויישום מדויק של מחשבה, אדם מטפס אל השלמות העליונה. על ידי שימוש לרעה ויישום מוטעה של מחשבה, הוא יורד מתחת לדרגה של בהמה. בין שני הקצוות הללו נמצאות כל מדרגות האופי, והאדם הוא יוצרן ואדונן.

זה כמו ההבדל, חשב לעצמו, בין להיות מובל בכח אל הזירה שבה תיאבק על חייך, לבין להיכנס אל הזירה מתוך בחירה, בראש מורם. אולי יהיו מי שיגידו שבעצם אין פה בחירה, אבל דמבלדור יודע - וכך גם אני, חשב הארי, עם זרם של גאווה פראית, וכך גם הוריי - שזה כל ההבדל שבעולם.

התורשה, הסביבה שחינכה אותך והמעמד החברתי, כל אלה הם כמו קלפים שמחלקים לך באופן עיוור לפני תחילת המשחק. בזה אין שום חופש, העולם נותן ואתה לוקח, בלי שום אפשרות לבחור. השאלה היא מה עושה כל אחד עם הקלפים שחילקו לו. הלא יש מי שמשחק בקלפים לא כל כך טובים באופן יוצא דופן, ויש מי שבדיוק להפך, מבזבז ומפסיד הכל אפילו בקלפים נפלאים. אבל החופש איך לשחק תלוי באופן אירוני במזל של כל אחד, בתבונה, באינטואיציה וכמובן בהעזה, ואם כך אז מה סוף סוף נשאר לנו? לא הרבה: החופש לצחוק ממצבנו או להתאבל עליו, להשתתף במשחק או לפרוש, הבחירה היא בין לעבור את החיים האלה בערנות או בנמנום.

אמן לחימה אשר מתרגל אך ורק כדי לסגל לעצמו דפוס לחימה מסוים מאבד את החופש שלו. הוא הופך למעשה לעבדו של הדפוס שבחר, ומרגיש שהדפוס הוא הדבר האמיתי. זה מוביל לקיפאון, משום שדרך הלחימה אף-פעם אינה מבוססת על בחירה אישית או על העדפות, אלא על שינויים רגעיים מתמידים, ולוחם מאוכזב זה יגלה במהרה ששיטתו נטולת גמישות.

בן-אדם, הטוב והרע ומה שקרה במו ידך נברא, והבחירה - בידיך בלבד.

אדם לא בוחר לו את אבותיו, בחירה היא מלמעלה, לטוב או למוטב.

הבעיה בחופש הבחירה היא שאם אתה מוכרח לבחור, זה כבר לא חופש.

לו הייתה לי הבחירה הייתי רוצה להיות אמבה. הרי תא בודד ללא תזוזה יחסית לא יכול לאבד דבר חוץ מקיומו, אשר נמצא בסימן שאלה, הרי אמבה אינה חושבת.