- מציג ציטוטים 1 - 15 מתוך 30 תוצאות עבור הערך שמואל יוסף עגנון
» סדר רשימה לפי:
"
הלשונות נבראו כדי שבני אדם לא יבינו איש את רעהו.
5.6
 
"
אלא כל אדם נועד לו להכיר את מי שיכיר ובאיזה זמן יכיר אותו ובאיזה סיבה יכיר אותו.
{ מתוך הסיפור הקצר "תהילה" }
8.3
 
"
אנשים משכילים אנו, בני אדם מודרנים, מבקשי חופש לנו ולכל באי עולם, ולמעשה גרועים אנו מכל מחזיקי נושנות.
{ מתוך הסיפור הקצר "הרופא וגרושתו" }
9.3
 
"
גדולות ונפלאות לא סיפרתי עלי. מי כמוני יודע את עוניי. לא מתוך ענווה פסולה אני אומר כך, אלא מתוך שדעתי אני - סופר שסבור שיש לו לספר גדולות על עצמו הרי הוא מועל בשליחותו. מי שנתן לו אלוקים בידו עט סופרים הרי הוא צריך לכתוב את מעשי השם ונפלאותיו עם בני אדם.
9.4
 
"
כך עמדנו כמה שעמדנו. פעמים דיברה הילדיגארד עמי ופעמים דיברה עם אחיה. ואף אני דיברתי עם שניהם. קל הוא הפה ומוצא מלים לכל דבר. מה טוב היה אילו מצאנו דברים למלים.
{ מתוך הספר "עד הנה" }
7
 
"
נזכרתי בו ובדברים שאמר כנגד הממונים שמבזבזים מעות של ציבור כדי להנאות עצמם באתרוג נאה, שבזה הלשון אמר, אף המעות שלוקחים בהן את האתרוג צריכות שיהיו כשרות, כלומר מעות כשרות חשובות מהידור מצוה.
{ מתוך הסיפור "האתרוג", מתוך הספר "שמואל יוסף עגנון - מבחר סיפורים" }
9.5
 
"
חס ושלום שאנו מבקשים רעתו של אדם, אלא צרות הרבה באות על המדינה ואין ספק בעיננו שרובן באות על-ידי שאנו מוציאים רוב ימינו בדרשות ואין אנו באים לידי מעשה. ואם אין בידינו להסיע לבו של הציבור מן הדרשנים הרי אנו מבקשים להסיע את הדרשנים מן הציבור, כדי שיהא ליבו של אדם פנוי להרהר בעצמו במה שהוא מוציא ימיו ושנותיו. ואלמלא לא נתייאשנו מן הנואמים והדרשנים היינו אומרים שאף הם ירוויחו מזה, שאם יתרגלו לישב ולידום לא ירגישו בעצמם ריקנות זו שמשמימה את לבם בין נאום לנאום.
{ מתוך הסיפור "החוטפים" }
9.3
 
"
מועטים הם האנשים שאינם מתאווים לנצחיות, כל שכן תופסי השלטון ונוהגי השררה, מפני שהכרתם האידיאלית מעורבבת בהרגשתם הפיסית, ואין הרגשתם הפיסית מספקת את הכרתם האידיאלית. ומאחר שהם דומים מעט או הרבה לאותם שכבר זכו לנצחיות, יש להם מקום להאמין מבחינה הגיונית שאף הם ראויים לנצחיות. אלא שהמושג הזה, כלומר נצחיות, אינו מושג ממושגי הגוף, גלל כן אין אדם נותן לבו לידע עד היכן נצחיות זו מגעת ומתי היא נפסקת, אם עם פסיקת הדופק או עם סתימת הגולל.
{ מתוך הסיפור "החוטפים" }
9.5
 
"
חביבים כינוסים שמתכנסים כאחד, שנואמים בהם נאומים, שבהם אדם יוצא ידי עשייה. יש שיודעים מראש כל שיאמר הנואם, ויש שאפילו לאחר שסיים את נאומו אין יודעים מה אמר. ויש שלא איכפת להם מה יאמר, ובלבד שמוציאים שתים-שלוש שעות של החיים הללו שניתנו לכליון והפסד.
{ מתוך הסיפור "החוטפים", מתוך הספר "שמואל יוסף עגנון - מבחר סיפורים" }
9
 
"
האולם היה מלא מפה אל פה. לא נשתייר אדם בעיר שלא בא, שצרות רעות תקפו את המדינה ואין יודעים מה יעשו. ומאחר שמר שרייהולץ עמד לנאום נתקבצה כל העיר ובאה, שכן מנהגה של מדינה זו, אין עושים דבר אלא אם כן דנים עליו תחילה, ואין דנים אלא נואמים ודורשים. נאמו נאומים ודרשו הדרשה רואים בני המדינה את עצמם כאילו כבר עשו מעשה. אם הלכה אותה צרה מוטב, ואם לאו מוסיפין לה נאום. עד שבאה צרה קשה ממנה ומעמידין נואם אחר. אם בטלה הצרה מוטב ואם לאו וכו'.
{ מתוך הסיפור "החוטפים", מתוך הספר "שמואל יוסף עגנון - מבחר סיפורים" }
8.7
   
"
עדיין אתה סבור שמנוחה היא דבר שתלוי בחוץ, מנוחה היא דבר שבפנים.
{ מתוך הספר "תמול שלשום" }
9
 
"
ענין זה, היינו ריקוד, בעצם אינו אלא תולדות הרגלים, אבל הוא מעלה את הגוף למדריגת הנשמה. איש כי ילך לתומו לא יעשה עלינו רושם, כמוהו כאלפים כרבבות כמיליוני אנשים, כי מטבע האדם להלוך, כמו שמאידך גיסא דרכו של אדם לעמוד או לשבת או לשכב, כי כל הפונקציות הללו הן מטבע האדם. ואולם כי ירים איש את רגליו ויצא במחול, כי אז נפשו מתרוממת, גם נשמתו תגביה עוף, עד כי אמור נאמר כי כל איבריו, כל גופו הם בבחינת נשמה, כי בזאת התעלה הגוף, כי היה היה לנשמה.
{ מתוך הספר "תמול שלשום" }
8.8
 
"
אל תסתכל בקערה אם יש בה בשר ודגים, אם אין בה בשר ודגים, אלא הסתכל בשמחה שבין קערה לקערה.
{ מתוך הספר "תמול שלשום" }
8.9
 
"
זו מדה רעה בכלבים שנובחים ופוסקים וחוזרים ונובחים. אילו היו נובחים בלא הפסק היינו מתרגלים בנביחותיהם. מאחר שנובחים סירוגין מערבבין את הלב.
{ מתוך הספר "תמול שלשום" }
10