שפיות היא איננה אמת. שפיות היא קבלת המוסכמות המצופות מן החברה. לעיתים אמת כלולה במוסכמות, ולעיתים לא.

העולם מגיע אלינו כזרם אינסופי של חלקי פאזל אשר היינו רוצים להאמין שמתחברים איכשהו יחד, אך שאף-פעם לא עושים זאת בפועל.

לדעתי מטפיסיקה היא טובה אם היא משפרת את חיי היומיום; אם לא, מוטב לשכוח ממנה.

הבחנתי בכך שאנשים שמעולם לא עבדו עם פלדה אינם מצליחים לראות שאופנוע הוא בראש ובראשונה תופעה מנטלית. הם מקשרים מתכת לצורות נתונות; צינורות, מוטות, קורות, כלים, חלקים - כולם קבועים ובלתי ניתנים להפרה, והם חושבים על המתכת כעל דבר-מה שבעיקרו הוא גשמי. אולם אדם שעובד במכונאות או ביציקה או בנפחות או בריתוך רואה "פלדה" כחסרת כל צורה. פלדה יכולה להיות בכל צורה שתרצה אם אתה מוכשר דיו, ובכל צורה חוץ מזו שתרצה במידה ולא.

הם טעו בכך שחשבו שאישיות היא סוג מסוים של רכוש, כמו חליפה שמישהו לובש. אולם מה קיים מלבד האישיות? כמה עצמות ובשר. אוסף של סטטיסטיקה משפטית, אולי, אבל בטח לא אדם. העצמות והבשר, והסטטיסטיקה המשפטית, הינם הבגדים שלובשת האישיות, ולא להפך.

כאשר אתה מסתכל ישירות על אדם משוגע מה שאתה רואה הוא בבואה של הידיעה שלך בדבר שגעונו, משמע, אינך רואה אותו כלל. כדי לראות אותו, עליך לראות את מה שהוא ראה, וכשאתה מנסה להביט דרך עיניו של אדם משוגע, הדרך היחידה לעשות זאת היא להשתמש בנתיב אלכסוני.

אנחנו כל כך ממהרים רוב הזמן עד שאין לנו הזדמנות מספקת לשוחח. התוצאה היא סוג של ריקנות יומיומית מתמשכת, מונוטוניות שגורמת לאדם לתהות שנים לאחר מכן לאן ברח כל הזמן הזה ולהצטער על כך שהוא איננו.