רוברט מ. פירסיג | ציטוטים

האופנה היא ההורגת אותך; כיעור טכנולוגי מרוח במתיקות רומאנטית מזויפת, מתוך מאמץ ליצור יופי ולהשיג רווחים; זהו מאמץ הנעשה על-ידי אנשים שעל אף אופנתיותם לא יודעים מהיכן להתחיל, מפני שאף אחד לא גילה להם מעלם שיש בעולם הזה דבר ושמו 'איכות', וכי היא עניין של ממש ולא עניין של אופנה.

בנסיעה על אופנוע רואה אתה דברים בצורה שונה לגמרי משניתן לראותם בכל דרך אחרת. כשאתה במכונית, מצוי אתה כל הזמן בתוך תא, ומאחר שאתה מורגל בכך, אינך תופס שמה שרואה אתה מבעד לשמשה אינו אלא עוד ממראותיה של הטלוויזיה. אתה צופה פסיבי, בעוד הכל נע מולך בחדגוניות, כשהוא נתון במסגרת. בנסיעה על אופנוע נעלמת המסגרת. אתה נמצא במגע הדוק עם הכל. אתה ב-ת-ו-ך המתרחש, ולא עוד צופה בו בלבד; ותחושת הנוכחות היא מהממת.

איכפת לי בדבר כפפות האופנוען הישנות ומעלות העובש האלה... שהרי הן נמצאות שם שנים כה רבות, - והן כה נושנות וכה עייפות וכה קרובות, - עד כי יש בהן משהו מצחיק. הן נספגו במרוצת הזמן בשמן, בזיעה, בלכלוך ... יש להן זכרון משלהן. הן עלו רק שלושה דולרים ומאז נתפרו מחדש פעמים כה רבות, עד כי כמעט שאי אפשר לתקנן עוד. ואף-על-פי-כן, מקדיש אני זמן וטרחה רבה כדי לתקנן בכל זאת, שכן איני מסוגל לראות זוג אחר התופס את מקומן. זוהי התנהגות בלתי מעשית, אך מעשיות אינה העיקר בכפפות או בכל דבר אחר.

שפיות היא איננה אמת. שפיות היא קבלת המוסכמות המצופות מן החברה. לעיתים אמת כלולה במוסכמות, ולעיתים לא.

העולם מגיע אלינו כזרם אינסופי של חלקי פאזל אשר היינו רוצים להאמין שמתחברים איכשהו יחד, אך שאף-פעם לא עושים זאת בפועל.

לדעתי מטפיסיקה היא טובה אם היא משפרת את חיי היומיום; אם לא, מוטב לשכוח ממנה.

הבחנתי בכך שאנשים שמעולם לא עבדו עם פלדה אינם מצליחים לראות שאופנוע הוא בראש ובראשונה תופעה מנטלית. הם מקשרים מתכת לצורות נתונות; צינורות, מוטות, קורות, כלים, חלקים - כולם קבועים ובלתי ניתנים להפרה, והם חושבים על המתכת כעל דבר-מה שבעיקרו הוא גשמי. אולם אדם שעובד במכונאות או ביציקה או בנפחות או בריתוך רואה "פלדה" כחסרת כל צורה. פלדה יכולה להיות בכל צורה שתרצה אם אתה מוכשר דיו, ובכל צורה חוץ מזו שתרצה במידה ולא.

הם טעו בכך שחשבו שאישיות היא סוג מסוים של רכוש, כמו חליפה שמישהו לובש. אולם מה קיים מלבד האישיות? כמה עצמות ובשר. אוסף של סטטיסטיקה משפטית, אולי, אבל בטח לא אדם. העצמות והבשר, והסטטיסטיקה המשפטית, הינם הבגדים שלובשת האישיות, ולא להפך.

כאשר אתה מסתכל ישירות על אדם משוגע מה שאתה רואה הוא בבואה של הידיעה שלך בדבר שגעונו, משמע, אינך רואה אותו כלל. כדי לראות אותו, עליך לראות את מה שהוא ראה, וכשאתה מנסה להביט דרך עיניו של אדם משוגע, הדרך היחידה לעשות זאת היא להשתמש בנתיב אלכסוני.

אנחנו כל כך ממהרים רוב הזמן עד שאין לנו הזדמנות מספקת לשוחח. התוצאה היא סוג של ריקנות יומיומית מתמשכת, מונוטוניות שגורמת לאדם לתהות שנים לאחר מכן לאן ברח כל הזמן הזה ולהצטער על כך שהוא איננו.