...אנחנו אף לכזב לא נדע בשכלנו אנו! רשאי אתה לכזב לי, ואולם כזב על פי דרכך אתה ואז על פיך אשקך. הכזב על פי דרכך אתה - הרי זה כמעט טוב מן האמת על פי אחרים. במקרה הראשון הרי אתה אדם, אך בשני אינך אלא ציפור בלבד! האמת לא תברח אולם מקור החיים עלול להסתם.

דבר כזב - לעולם לסליחה ניתן; חביבים כזבים, לפי שהם מוליכים אל האמת. לאו, המרגיז הוא בכך, שהללו מכזבים, ונוסף לכך לכזביהם - הם יסגודו.

להתווכח עם אשה זה כמו לנסות לקרוא עיתון מול הרוח.

כדי לאהוב אדם, מן הצורך שיחביא עצמו במסתרים, ואם אך מגלה הוא את פניו - עברה האהבה ובטלה מן העולם.

אהבה קודמת להיגיון.

בן אדם, אל תתנשא על בעלי-החיים; נקיים הם מפשע, אבל אתה, בכל רוממותך, מרקיב הנך את האדמה בהציגך כף רגלך עליה, ומשאיר תמיד עקבות רקבונך אחריך.

הזיות! כך קורה תמיד אצל יפי הנפש הללו. עד הרגע האחרון מקשטים הם את האדם בנוצות טווס, ועד הרגע האחרון מקווים הם רק לטוב, לא לרע; למרות שתחושת הלב המוקדמת מתריעה בהם על הצד האחר של המטבע, בשום פנים ואופן לא יאמרו לעצמם מראש ולו גם מילה אחת של אמת, עצם המחשבה כל כך מזעזעת אותם, והם דוחים את האמת בשתי הידיים עד לאותו רגע שאותו אדם מדביק להם במו-ידיו אוזניים של חמור.

האדם הוא נוכל - ונוכל הוא מי שאומר זאת.

אנשים ללא מסכות הם חזיון נדיר.

בכל אדם חבויה חיה - חיה מלאת חימה, חיה בעלת תאווה, המתלהטת על ידי זעקת השבר של הקורבן המעונה, חיה שהותרה מן השלשלת ואינה יודעת כל מעצור.

האדם הוא חיה מסתגלת, הוא יצור המסתגל לכל דבר.

יש רק דבר אחד שאני פוחד מפניו: שלא אהיה ראוי לסבלי.

אנחנו: לכזב לא נדע בשכלנו אנו! רשאי אתה לכזב לי, ואולם כזב על פי דרכך אתה ואז על פיך אשקך. הכזב על פי דרכך אתה - הרי זה כמעט טוב מן האמת על פי אחרים. במקרה הראשון הרי אתה אדם, אך בשני אינך אלא ציפור בלבד! האמת לא תברח אולם מקור החיים עלול להסתם.