פרנץ קפקא | ציטוטים

סימן ראשון של ראשית דעת הוא הרצון למות. חיים אלה נראים בלתי נסבלים, חיים אחרים בלתי מושגים. שוב אינך מתבייש ברצון למות. אתה מבקש לעבור מן התא הישן השנוא עליך, לחדש, שעוד תלמד לשונאו. ומצטרף לכך שריד של אמונה כי תוך כדי המעבר יופיע במקרה האדון במסדרון יביט באסיר ויאמר: "את זה אל תחזירו לכלא. הוא יבוא אלי."

כל אדם נושא בחובו חדר. עובדה זו אפשר להוכיחה אפילו בעזרת חוש השמע. כשמישהו הולך מהר ואתה מקשיב, נניח בלילה, כשהכל שקט סביב, אתה שומע למשל חריקת ראי שלא הוצמד כראוי.

אמונתנו היא סנוור מן האמת: האור על הפרצוף המעוות הנרתע - רק הוא אמיתי.

פוסידון, נמאס עליו הים שלו. תלת הקלשון שלו נשמט מידיו. שותק יושב על חוף מסולע, ושחף המום מנוכחותו חג במעגלים מהוססים סביב ראשו.

לשאת אישה, להקים משפחה, להסכין עם כל הילדים שעשויים לבוא, לקיימם בעולם הלא-בטוח הזה ואף להנחותם קצת – זה ההישג העליון, כך אני סבור, שאדם יכול להשיג בכלל.

"הלא כל בני האדם שואפים להגיע אל החוק", אומר האיש, "איך זה קרה שבמשך כל השנים הרבות לא ביקש איש מלבדי להיכנס?" שומר הסף רואה בבירור שקרב קיצו של האיש, וכדי להבקיע אל שמיעתו הגוועת, הוא שואג באוזנו: "איש מלבדך לא יכול היה לקבל כאן רשות להיכנס, משום שהפתח הזה נועד רק לך. עכשיו אני הולך וסוגר אותו".

אבל ידיו של האדון האחד הונחו על גרונו של ק', ואילו האחר נעץ את הסכין בליבו וסובב אותה שם פעמיים. בעיניים רמות עוד ראה ק' איך גוחנים שני האדונים, לחי אל לחי, אל פניו, ומתבוננים בהכרעת הדין. "כמו כלב!" אמר, כאילו ביקש לומר כי הבושה תשרוד אחריו.

מן הסתם מישהו העליל על יוזף ק', שכן בוקר אחד נעצר על לא עוול.

את בני-האדם יש לקבל כמו שהם או להניח להם. לשנותם אי אפשר, לכל היותר אפשר לשבש להם את מהותם. הרי אדם אינו עשוי חלקים-חלקים באופן שאפשר להוציא כל חלק לחוד ולהחליפו במשהו אחר. אלא הכל שלמות אחת ואם את מושכת קצה אחד, גם הקצה האחר ניסוט שלא מרצונך.

לכתיבה שלי דרושה לי פרישות, לא כמו של "נזיר מתבודד", פרישות כזאת לא תספיק, אלא כמו של מת. כתיבה, מבחינה זו, היא שינה עמוקה יותר, כלומר, מוות, וכמו שאי אפשר ואין מושכים ומוציאים מת מקברו, כך גם אי-אפשר למשוך אותי משולחן-הכתיבה שלי בלילה.

זה כעשר שנים אני מרגיש במידה גדלה והולכת שאינני בקו הבריאות. ההרגשה הנוחה שגופךָ נשמע לך מכל הבחינות, שגופך פועל גם בלי שאתה שם לב אליו ודואג לו כל הזמן, ההרגשה הנוחה הזאת, שרוב בני-האדם שואבים ממנה תמיד את עליזותם ובייחוד את היכולת להתנהג בחופשיות - ההרגשה הנוחה הזאת חסֵרה לי.

אלוהים, הלוואי שלא היית קיימת בעולם אלא רק בי, ואף מוטב מזה, הלוואי שאני לא הייתי קיים בעולם כי אם רק בך. לבי אומר לי שאחד מאתנו מיותר כאן, ההפרדה לשני אנשים היא בלתי-נסבלת.

תמיד להשתוקק אל המוות ועם זאת להחזיק מעמד - זו, רק זו האהבה.

אנא הציעי תרופה שתעצור בעדי מלרעוד כמשוגע מרב שמחה כאשר אני מקבל וקורא את מכתבייך... הענקת מתנה לי, מתנה שכמותה אך לא חלמתי שאמצא בחיי אלה.

שני החטאים המרכזיים של האדם, מהם כל שאר החטאים נובעים: חוסר סבלנות ועצלנות.