לכתיבה שלי דרושה לי פרישות, לא כמו של "נזיר מתבודד", פרישות כזאת לא תספיק, אלא כמו של מת. כתיבה, מבחינה זו, היא שינה עמוקה יותר, כלומר, מוות, וכמו שאי אפשר ואין מושכים ומוציאים מת מקברו, כך גם אי-אפשר למשוך אותי משולחן-הכתיבה שלי בלילה.

זה כעשר שנים אני מרגיש במידה גדלה והולכת שאינני בקו הבריאות. ההרגשה הנוחה שגופךָ נשמע לך מכל הבחינות, שגופך פועל גם בלי שאתה שם לב אליו ודואג לו כל הזמן, ההרגשה הנוחה הזאת, שרוב בני-האדם שואבים ממנה תמיד את עליזותם ובייחוד את היכולת להתנהג בחופשיות - ההרגשה הנוחה הזאת חסֵרה לי.

אלוהים, הלוואי שלא היית קיימת בעולם אלא רק בי, ואף מוטב מזה, הלוואי שאני לא הייתי קיים בעולם כי אם רק בך. לבי אומר לי שאחד מאתנו מיותר כאן, ההפרדה לשני אנשים היא בלתי-נסבלת.

תמיד להשתוקק אל המוות ועם זאת להחזיק מעמד - זו, רק זו האהבה.

אנא הציעי תרופה שתעצור בעדי מלרעוד כמשוגע מרב שמחה כאשר אני מקבל וקורא את מכתבייך... הענקת מתנה לי, מתנה שכמותה אך לא חלמתי שאמצא בחיי אלה.

שני החטאים המרכזיים של האדם, מהם כל שאר החטאים נובעים: חוסר סבלנות ועצלנות.