כל עוד חסר לך משהו, אתה כמהה אליו בלי הרף. אם רק היה לי הדבר האחד הזה, אתה אומר לעצמך, היו כל הבעיות שלי נפתרות. אבל ברגע שהשגת אותו, ברגע שתוקעים לך ביד את מושא תשוקותיך, הוא מתחיל לאבד את קסמו. צרכים אחרים תופסים את מקומו, תשוקות אחרות צפות ועולות, לאט-לאט אתה מגלה שחזרת למקום שהתחלת ממנו.

כל חייו היה במקום אחר. בין כאן - לשם. אבל מעולם לא ממש כאן, ואף פעם לא ממש שם.

דיוקנו של אדם בלתי נראה, זוהי תמונה של המוות.

אתה מתאמץ יותר מדי. מרוב שאתה שקוע בצדקנות שלך, אתה עיוור למה שסביבך. ואם אתה לא יכול לראות את מה שנמצא מתחת לאף שלך, לעולם לא תוכל להביט בעצמך ולדעת מי אתה.

הטוב מוליד טוב, הרע מוליד רע. וגם אם הטוב שאתה נותן נתקל ברע, אין לך ברירה אלא להמשיך ולתת יותר ממה שאתה מקבל. אחרת - בשביל מה לטרוח ולהמשיך לחיות?

כלבים נהנים לרחרח כל מה שנותנים להם לרחרח. זה טבעם, ככה נולדו, זו תכליתם בחיים... האמת היא שבשביל הכלב כל העולם כולו הוא סימפוניה של ריחות.

להשאיר את העולם קצת יותר טוב מאיך שמצאת אותו - זה הדבר הכי טוב שאדם יכול לעשות.