פאולו קואלו | ציטוטים

אני בעצם שתי נשים: אחת רוצה את כל השמחה, התשוקה וההרפתקאות שהחיים יכולים לתת לי. האחרת רוצה להיות שפחה לשגרה, לחיי משפחה, לדברים שניתן לתכנן ולהשיג. אני עקרת בית וזונה, שתינו חיות באותו גוף ונלחמות אחת בשנייה.

בהתחשב בדרך בה מתנהל העולם, יום אחד שמח הוא כמעט נס.

רק דבר אחד עושה את החלום לבלתי אפשרי: הפחד מהכשלון.

ככל שיפה יותר מה שמסביבי, גדולה יותר אומללותי.

האפשרות שהחלום יתגשם היא שעושה את החיים מעניינים.

כשהאחרת עזבה אותי, לבי שב לשוחח אתי. הוא סיפר לי שהסדק בחומת הסכר אפשר למים לזרום דרכו, שהרוחות מנשבות בכל הכיוונים, ושהוא מאושר כי שבתי להקשיב לו. לבי אמר לי שאני מאוהבת. ונרדמתי מאושרת, עם חיוך על שפתי.

מי שמסוגל לאלף את ליבו, מסוגל לכבוש את העולם.

"אז הבטחתי לעצמי שאחזיר לך את המדליון רק שאוכל להשלים את המשפט שהתחלתי לומר באותו היום, לפני כמעט עשרים שנה. זמן רב ניסיתי לשכוח אותו, אך המשפט המשיך להיות נוכח בי. איני יכול עוד לחיות איתו בפנים." הוא הניח את ספל הקפה, הדליק סיגריה והתבונן בתקרה זמן רב. אחר כך פנה לעברי, "זה משפט פשוט מאוד" אמר, "אני אוהב אותך."

אילו יכולתי לקרוע את ליבי מחזי ולהשליכו אל הזרם אזי כאבי וכמיהתי היו באים אל קיצם ויכולתי סוף סוף לשכוח.

אם נגזר על הכאב לבוא, שיבוא מהר, אמרתי, כי כל החיים לפני, ואני חייבת לעשות בהם את השימוש הטוב ביותר, אם עליו לבחור, שיבחר מיד, ואז אחכה לו. או אשכח אותו. ההמתנה כואבת. ההשכחה כואבת. אך לא לדעת כיצד להחליט, גרוע משני הכאבים גם יחד.

"אני לא יודעת מה זה משוגע", לחשה ורוניקה. "אבל אני לא משוגעת. אני מתאבדת שנכשלה."

"משוגע הוא מי שחי בעולם שלו. כמו הסכיזופרנים, הפסיכומפתים ומי שיש להם מאניה. כלומר, אנשים שהם שונים מאחרים."

"כמוך?"

"בכל אופן", המשיכה זדקה, מעמידה פנים שלא שמעה את השאלה, "בטח שמעת על אינשטיין, שאמר שאין זמן ולא חלל אלא איחוד של השניים. או קולמבוס, שהתעקש שמצדו השני של הים אין תהום אלא יבשה. או אדמונד הילרי, שהיה בטוח שהאדם יכול להגיע לפסגת האוורטס. או להקת
החיפושיות, שעשו מוסיקה שונה והתלבשו כמו אנשים שחיים לגמרי מחוץ לתקופה שלהם. כל אלה - ואלפי אחרים - חיו גם הם בעולם משלהם."

אם אלוהים קיים, דבר שאני באמת לא מאמינה בו, הוא יבין שיש גבול להבנה האנושית. הוא זה שברא את הבלבול הזה, שיש בו עוני, אי-צדק, חמדנות ובדידות. הכוונה שלו היתה מצוינת, אבל התוצאות עלובות. אם אלוהים קיים, הוא יהיה נדיב כלפי הברואים שרוצים להסתלק מהעולם הזה מוקדם יותר, והוא יכול אפילו לבקש סליחה על שהכריח אותנו לעבור פה.

אשב לצידך כל זמן שתהיי מול נהר זה. ואם תלכי לישון, אשן לפני דלתך. ואם תסעי למרחקים, אלך בעקבותייך. עד שתאמרי לי 'לך מכאן' ואז אסתלק. אך אוהב אותך עד סוף ימיי.

שתי הטעויות האסטרטגיות הנוראיות ביותר הן להתנהג בפזיזות ולתת להזדמנות לחלוף; כדי להימנע מכך, הלוחם מתייחס לכל מצב כאילו היה ייחודי ולעולם אינו מוצא מפלט בנוסחא, במתכון מוכן או בדעות של אחרים.

כל ברכה שמתעלמים ממנה הופכת קללה.