ליבי עשוי כוורת. הזכרונות ממך עפים סביבו כשבטי דבורים,
עוקצים ודוקרים כל בשר חשוף שבי.
עוד עקיצה, עוד יבלת ממושכת, עוד דבורה,
כתמונה ממך, נרקבת ונהיית לזכרון רחוק...

אהבה איבדה מכוחה וטעמה נהיה כטעם המים...

זרקת ראשך על הכר,
עצמת עינייך ושקעת לעולם הקסום שבך,
ואני מביט, מביט בדבר הכי יפה שעיניי נחשפו לו אי פעם...
מחליק חמש אצבעות על שיערך מגיע לקצה וחוזר חלילה,
מקריב אפי ומריח אותך, את כולך מתמסטל ממך,
מתהפנט מהכוח הפורץ ממך בכל רגע מתון...
את מחייכת, גם מתוך חלום.
גם שם את אדם מאושר כמו במציאות,
ואני מחייך איתך, לא מודע לשרירי שפתיי,
מנותק מכל המתרחש סביב,
מניח את ידי החמה על הלחי הקטנה שלך,
כל כך מוקסם, כל כך נשבר כשאת שם לידי.
אם ישנו כוח כלשהו בעולם המסוגל לפרק נפשי לגורמים -
הכוח הזה טמון בך.

כל כך הרבה מחשבות רצות כאן בחושך,
כשהאור היחיד אשר מאיר הוא זה הבוקע ממסך המחשב,
מבטים, חיוכים, דמעות, הכל עובר במוחי בפריימים,
את כל כך, כל כך... כל כך שאין מילים לתאר.
אנושית בצורה לא אנושית, תמימה בצורה היפה ביותר שיש,
עדינה כפרח אסור לקטיפה, מלאך אשר טעה בדרכו לגן עדן,
מושלמת ומשלימה אותי כאחד...

ששש... בואי נהיה בשקט רק לרגע, לשנייה חולפת,
כשדפיקות הלב הן הדבר היחיד הרועד בחדר,
כשציוץ הציפורים הן הדבר היחיד אשר נשמע אל מחוץ לחלון,
ששש... בואי נקשיב לכלום עכשיו, לדממה המחבקת ומקרבת גופנו,
לנשימות הבוקעות מאיתנו בקצב אחיד, כאילו מתחברות יחדיו,
ששש... בואי נזכור וננצור במוחנו הכל,
את הרגע הנדיר, את הטעם הנותר בשפתיים,
אותי, אותך, אותנו.

בנהר של שאלות את מציפה אותי,
רק תגידי לאן את חותרת,
ואם ישנם סלעים בדרך -
תמנעי מלהתחכך בהם,
כי סתם תפגעי מהאמת...

את עכשיו מתנדנדת לך על חבל דק. אני בצד ימין ובחור אחר מחכה לו בצד השני, כל כך הייתי רוצה לראותך נופלת בחיקי...
.

אחרי הכל מה שישאר מהקשר הוא השקט, כשהראש שלך מונח לי על החזה והכל עוצר מלכת...

.

[ שיר תפילה לרגעים קשים, בחיינו כישראלים ]
הגיע הזמן להתפלל כי אין רגע אחר,
הזמן להתפלל שנייה לפני שאחד מאתנו יפול ויישבר,
תתפללו בשביל עוד אבא ואימא,
תתפללו בשביל הכוח שלוחם ופורץ קדימה,
תתפללו כי אנחנו כאן והם שם במקום רחוק,
ואין להם רגע שקט והם מתים כבר לצעוק,
אבל חייבים לשתוק, כשאתה במארב אתה מוכרח למחוק
כל זיכרון שיסיח את דעתך מהשמוק,
אז אתה מתחיל לפרוק ולבכות אי שם עמוק,
תתפללו לשלום בינינו שיהפוך אותנו לגוש אחיד
וישמיד ולא ישאיר שריד מכל בן זונה שמכנה את עצמו שאהיד!
תתפללו בשביל עוד בן או בת
שחורטים במוחם זיכרון ילדות מעוות
ולא יודעים או מבינים למה אחיהם לא יושב כאן אתם במקלט
לך תסביר להם עכשיו שהוא מת, מושבת
ואתה בוכה אתם כי הדמעות הן דבר בלתי נשלט
תתפללו בשביל המדינה שתישאר לנצח, כי לא נצא מובסים בקרב
ותאמינו שכל טיפת זיעה שעל המצח לא נוטפת לשווא
תתפללו בשביל אותם חיילים שנחטפו ולא רואים לילה או יום
שנותרו רק עם החלום על טיפה של אהבה וחום
שוב חושב עליכם והשערות בגופי מזדקרות עומדות בדום,
תתפללו עלינו כדי שנוכל להתפלל מחר
תתפללו כי תפילה זה כל מה שנשאר
תתפללו לפני שאחד מאתנו נופל ונשבר.

גם בלי מנגינה השיר יפה כי הוא עלייך,
כל מלה היא נכתבה מלהביט לתוך עינייך,
בכל יום עובר אני אוהב יותר,
מחבק וגם שומר שלא נפול ונשבר...

.

כמו צייר המצייר יצירת מופת, כך אני יושב מולך עם דף ועט, מצייר אותך במילים...

אוף, אני יכול להציף אותך בברכות ואיחולים, מלאים בקלישאות ודימויים, אני יכול להוסיף סמיילים בשולי הדף ולבבות בין המילים, ואולי אפילו איזה "נ.ב" בסוף שיהיה לפאנצ' ליין, אבל לא בא לי. אני רק אסתפק בלאחל חג שמח ושנה טובה...
.

מילים כבר לא יזיזו רגשות,
מבטים כבר לא ירעידו רגליים,
ליטוף קל כבר לא יצמרר שיער,
דמעות כבר לא יציפו כעס,
ורק הזמן יחלחל בזכרון ויצור סדקים בקיר המקיף אותך...
.

תמונות שלך חולפות בראש כדפדוף בעיתון,
נהיות לאלבום המתעד עשרות חוויות,
כמו הבזקי נוסטלגיה לילדות,
אני יושב לבד ומעיין באלבום של אז,
זוכרת את הפעם בה התוודנו?
שנים של ידידות נעתקו בשנייה,
הפכו לשנים של אהבה בנשיקה אחת רעבה,
זוכרת את הפעם הראשונה בה אמרתי כמה אני אוהב?
מעולם לא התכוונתי כל כך למה שאני אומר כמו אותה הפעם,
פרפרים התעופפו בחלל הבטן,
פרפרים שהיו כגלמים באהבות קודמות, אהבות שקריות.
זוכרת את הרגע בו התגלה הסוד?
היו כל כך הרבה קנאים,
והקנאה היא כמחלה רדומה, לא מרגישים בה עד שהיא רומסת
זוכרת את הסיפורים שלהם? את השקרים שלהם?
זוכרת שהאמנת? שלא ידעת אם להאמין?
זוכרת את הריב הראשון?
צדדים נסתרים שלא רצינו שנדע פשוט פרצו להם,
רגעים חולפים בהם שאלנו את עצמנו אם כדאי להמשיך,
רגעים ארוכים בהם הבנו שכן
זוכרת את הפרידה?
אותן דקות בהן עיקלתי שזהו, את לא איתי יותר.
כל כך רציתי לבוא ולחבק אבל הכעס והכאב היו לחוצץ בין שנינו,
ידעתי שלחזור אלייך זה כמו לשתות רעל, רעל מתוק.
וחזרתי, חזרתי כי האהבה עיוורת ואני אחרי הלב ולו אין עיניים,
זוכרת את הדמעה הראשונה?
המרה מכולן, כי כל פעם ראשונה בחיים כואבת מאחרות אחריה,
ואחריה זלגו דמעות רבות, ואבדה טעמה המר מפעם לפעם.
את זוכרת את המשפטים היפים?
לפעמים מילה מבפנים היא יותר מכל ליטוף חם,
לפעמים מילה חודרת יותר מכל סכין כהה,
לפעמים אין מילים לתאר רגש... כמו עכשיו.
זוכרת את אותו רגע בו הבנת שצריך להמשיך הלאה?
נלחמת עם הדחף להישבר מחדש,
אני לא יודע אם נצחת, אני יודע שגם אני הייתי במלחמה,
מסתבר שאת חזקה ממני, כי אני שבור לגמרי.
ואת הרגע בו כבר לא אהבת את זוכרת?
כי אני לא. שנה עברה ואני עוד מרגיש את הפרפרים, את הטעם המתוק מאותה נשיקה רעבה,
המשפט 'אני אוהב אותך' מהדהד עדיין בראשי, מרגיש עוד את טעמן המר של הדמעות אשר,
זלגו לשפתיי, את הכאב שלאחר הפרידה, את הסכין הכהה בתוכי...
אני אוהב אותך... עדיין.