מכתב אל הגברת לואיז קולה | ציטוטים

למן הפעם הראשונה שבה אמרנו זה לזה את אהבתנו, את שואלת את עצמך מדוע אני נזהר מלומר שאוהב אותך לעולם. מדוע? כי אני מנחש את העתיד. כי לעולם מתייצבת מול עיני האנטיתזה. מעולם לא ראיתי ילד מבלי לחשוב שסופו להיות זקן, ומעולם לא ראיתי עריסה מבלי לחשוב על קבר. מראה של אישה עירומה לעולם מעלה בי את צלם שלדה. ולכן מראות שמחים מעציבים אותי, ומראות עצובים מותירים בי רושם מועט. אני בוכה יותר מדי כלפי פנים, מכדי שאזיל דמעות החוצה - משהו שאני קורא בספר מרגש אותי יותר מאסון אמיתי.

סופר בספרו צריך להיות כמו אלוהים ביקום, נוכח בכל מקום ונראה בשום-מקום.

עצם הרעיון של הבאת מישהו אל העולם ממלא אותי חלחלה. לא הייתי רוצה להיות אב. בן משלי! הו לא, לא, לא! שירקב כל בשרי, ושלא אעביר לאף-אחד את הצער ואת החרפה של להיות בין החיים.

עד שמישהו יוכל להפריד, במשפט נתון, בין הצורה לתוכן, אני אמשיך לטעון ששתי המלים הללו משוללות משמעות. אין מחשבות יפות בלי צורות יפות, ולהפך. בממלכת האמנות היופי מפעפע דרך הצורה.

איזה משוט כבד הא העט, ובאיזה זרם עז על הרעיונות לחתור... כמה נפלא ודאי להיות סופר גדול, להשליך אנשים לתוך מחבת המשפטים שלך ולגרום להם לקפוץ באוויר כמו ערמונים.

אין נושאים יפים או בזויים, ואפשר כמעט לקבוע כאקסיומה שמנקודת ראותה של האמנות הטהורה אין נושאים בכלל, שכן הסגנון עצמו הוא לבדו דרך מוחלטת לראות את הדברים.