מילן קונדרה | ציטוטים

אדם עובר בהווה בעיניים מכוסות. ניתן לו רק לחוש ולנחש מה הוא בעצם חווה. רק מאוחר יותר מסירים את המטפחת מעיניו והוא, במבט לאחור, קובע את מהות הרגע ואת משמעותו.

האדם לוקח בחשבון את האלמוות, ושוכח להרהר במוות.

אין תנועה גדולה ומהפכנית אשר יכולה לעמוד בפני צחוק או זלזול. לעג הוא חלודה אשר אוכלת כל דבר איתו היא באה במגע.

אופטימיות היא האופיום של בני-האדם.

'ליטוסט' (Litost) היא מילה צ'כית שאינה ניתנת לתרגום. ההברה הראשונה שלה, אשר ארוכה ומדוגשת, נשמעת כמו נהייה של כלב נטוש. באשר לפירוש המילה, לשווא חיפשתי מילה נרדפת בשפות אחרות, למרות שקשה לי לתפוס כיצד יוכל אדם להבין את הנפש האנושית בלעדיה... אם כן, מה זה 'ליטוסט'? 'ליטוסט' הוא מצב של סבל אשר נוצר בעקבות ההבחנה הפתאומית באומללותו העצמית של האדם.

מי שמוסר את עצמו לידי הזולת כמו חייל הנופל בשבי, עליו להשליך תחילה כל נשק מידיו, וכשאין בידיו שום אמצעי הגנה מפני מכה, אין מפלט מן השאלה; מתי תנחת עליו המכה?

החושך טהור, זך ונעדר תמונות וחזיונות. החושך הוא ללא קץ, ללא גבולות. החושך הוא האין סוף שכל אחד מאיתנו נושא בחובו.

נערה שנאלצת להגיש בירה לשיכורים בימי חול, במקום לשאוף למשהו 'נעלה' יותר, אוגרת בתוכה מלאי גדול של חיוניות, שאנשים הלומדים באוניברסיטה ומפהקים מעל ספריהם כלל לא חולמים עליה. מה שמבדיל את בעל ההשכלה הגבוהה ממי שלמד בכוחות עצמו אינו מידת הידע, אלא מידת החיוניות והביטחון העצמי.

מי ששואף למשהו נעלה יותר חייב להביא בחשבון שביום מן הימים יקבל סחרחורת. מהי סחרחורת? פחד הנפילה? אם כן מדוע מסתחרר הראש גם במגדל תצפית מוקף מעקה ביטחון? סחרחורת היא דבר שונה מפחד הנפילה; סחרחורת פירושה שהתהום הפעורה תחתינו מושכת אותנו, מפתה אותנו, מעוררת בנו כמיהה לנפילה, מפניה אנו מתגוננים בבהלה. יכולנו לקרוא לה גם שיכרון החולשה - אדם מודע לחולשתו ואינו רוצה להיאבק בה, אלא להיכנע לה, הוא משתכר מחולשתו ברצונו ליפול באמצע הכיכר, לעיני כול, להיות מטה ועוד נמוך ממטה.

המבחן המוסרי האמיתי של האנושות, מבחנה היסודי ביותר (הטבוע בנו כה עמוק עד שהוא נעלם מעינינו) הוא ביחסה כלפי אלה הנתונים בידיה לשבט או לחסד: בעלי-החיים.