היכן שהמדינה מתחילה, שם מסתיימת החירות האינדיבידואלית, ולהפך.

למרוד היא נטייה טבעית של החיים. אפילו תולעת מתקוממת כנגד כף הרגל שמוחצת אותה. באופן כללי, החיוּת והכבוד היחסי של חיה ניתנת למדידה באמצעות העוצמה של הדחף שלה למרוד.

הזכות להתאחד בחופשיות ולהתנתק בחופשיות היא הראשונה והחשובה שבזכויות הפוליטיות.

התשוקה להרוס גם היא תשוקה יצירתית.

עבדות שכלית, יהיה אשר יהיה טבעה, תמיד תגרור אחריה כדרך הטבע הן עבדות פוליטית והן עבדות חברתית.

מנקודת המבט של הנטורליזם, כל בני-האדם הם שווים. ישנם רק שני יוצאים מן הכלל לחוק זה של שוויון נטורליסטי: גאונים, וטיפשים.

אדם הוא חזק רק כאשר הוא עומד על האמת שלו, כאשר הוא מדבר ופועל מתוך הכרתו העמוקה ביותר. באותה שעה, לא משנה מהו המצב בו הוא נתון, הוא תמיד יידע מה הוא צריך לומר ולעשות. ייתכן שייפול, אך לעולם לא תדבק בו או במניעיו חרפה.

חירותו של אדם מורכבת מדבר אחד בלבד: מכך שהוא מציית לחוקים טבעיים משום שהוא עצמו הכיר בהם ככאלה, ולא משום שהם נכפו עליו על-ידי גורם חיצוני כלשהו, אלוהי או אנושי, קיבוצי או יחיד.

אפילו העלוב שבאנשי החברה שלנו אינו יכול להתקיים ולהתפתח ללא המאמצים החברתיים המצטברים של דורות רבים. לכן, היחיד, תבונתו והחופש שלו, הם התוצר של החברה, ולא להפך: החברה היא אינה התוצר של היחידים המרכיבים אותה; וככל שהיחיד מפותח יותר, כך רב יותר החופש שלו - וככל שהוא תוצר גדול יותר של החברה, כך הוא מקבל ממנה יותר וחב לה יותר.

כאשר מכים את האנשים במקל, אין השמחה גואה בהם אם קוראים לו "המקל של האנשים".

אני שוחר נלהב של חופש. בעיניי חופש הוא מצב ייחודי בו אינטיליגנציה, כבוד ואושר אנושי יכולים להתפתח ולצמוח; לא מדובר בחופש הרשמי והמזוכך שמודדת, מווסתת ומעניקה המדינה, שקר נצחי אשר במציאות מייצג אך ורק את זכויות היתר שיש לאחדים, על חשבון השיעבוד של השאר; לא מדובר בחופש האינדיבידואליסטי, האגואיסטי, השפל והמזויף שמשובח על-ידי בית מדרשו של ז'אן-ז'אק רוסו וחוגים אחרים של ליברליזם בורגני, אשר לוקחים בחשבון את הזכויות המתיימרות להיות של כל בני-האדם, ושמיוצגות על-ידי המדינה שמגבילה את הזכויות של כל יחיד - רעיון שמוביל באופן בלתי-נמנע לצמצום הזכויות של היחיד לאפס. לא, אני מתכוון לסוג היחיד של חופש אשר ראוי לשם זה, חופש המורכב לחלוטין מן ההתפתחות המושלמת של הכוחות החומריים, השכליים והמוסריים שמצויים בכל אדם; חופש שאינו מכיר באף הגבלות חוץ מאלה הנקבעות על-ידי החוקים האישיים של הטבע שלנו, שאינם נחשבים בפועל הגבלות, משום שחוקים אלה אינם נאכפים על-ידי שום מחוקק חוץ מאיתנו, והם פנימיים וטבועים בנו, ויוצרים את בסיס הקיום החומרי, השכלי והמוסרי שלנו - הם אינם מגבילים אותנו, אך הם התנאים האמיתיים והמידיים של החופש שלנו.

חופש פוליטי בלי שוויון כלכלי הוא העמדת-פנים, מעשה מרמה, שקר; והפועלים אינם חפצים באף שקרים.