בית הלבנים היה אחד המקומות הקשוחים ביותר שניגנתי בהם... בחורים היו שותים ואז מכים אחד את השני כמו מסורים חשמליים. בקבוקים עפו מעל הבמה ולא היה נדיר לראות יריות ודקירות. אבל איכשהו, כל ההמולה הזו לא פגעה בי כלל. אני הייתי כל כך שמח שהיה לי מקום בו יכולתי לנשוף בחצוצרה.

מה שאנו מנגנים זה החיים עצמם.

מוזיקאים אף-פעם לא פורשים. הם מפסיקים רק כשאין בהם עוד מוזיקה.