כאשר אדם מבוגר מתעצב, הוא יודע שהיגון יחלוף ושוב יהיה שמח; כאשר ילד בוכה נדמה לו שמעתה תמיד יבכה, תמיד יהיה אומלל.

ילד שחטא, אין טוב מלסלוח לו. אם עשה דבר רע, משום שלא ידע; כעת הוא יודע. הרע לעשות שלא בכוונה, יזהר בעתיד. אם חטא מפני שקשה לו שלא לחטוא, ישתדל. חטא מפני שפיתוהו חבריו, לא ישוב לשמוע בקולם. ילד כי חטא, אין טוב מלסלוח לו ולחכות עד שייטיב דרכיו.

דמעות הן מלוחות. מי שמבין זאת יכול לחנך ילדים, מי שלא מבין, לא יכול לחנכם.

לא את הכל אני יודע עדיין, אבל הסוף יהיה כזה, שהיהודים, תהיה להם מדינה שלהם בארץ ישראל.

זכאי הילד ליחס של כובד ראש לענייניו. לדיון צודק בהם. עד עתה היה הכל תלוי ברצונו הטוב של המחנך, ברוחו הטובה או הרעה עליו. מהילד נשללה זכות המחאה. עלינו לשים קץ לעריצות.

שנות הילדות שלנו הן שנות החיים באמת. על שום מה ולמה אומרים לנו לחכות?

ילדים - הם האנשים לעתיד לבוא. כלומר, הם עתידים להיות, ועתה כביכול אינם קיימים. והרי אנו קיימים ועומדים: חיים, מרגישים, סובלים.

לתקן את העולם, פירושו לתקן את החינוך.

כמה אבני חן מפסיד אדם, מפני שאבד לו אורך-הרוח לדבר עם הבריות ללא תכלית וכוונה - אלא סתם, כדי להכירם.

במידה שאדם חי יותר ורואה יותר, הוא פחות בטוח בדעתו. החיים גדולים וחזקים, והאדם עומד לפניהם חלש וקטן.

היה זהיר במעשים, אך נועז ונטול רסן בחלומות.

אין ילדים רעים, יש ילדים שרע להם.

יש לך - תן. קשה? אני יודע. אבל תן בכל זאת. ללא תרעומת, מכל הלב. זה חשוב. נסיון - ומי יודע? אולי בשורת הימים שיגיעו (לא כ"כ מהר), כאשר ישתנה האדם (חייבים להאמין), והוא ייהנה יותר לתת מאשר לאגור. פשוט לא יהיה מסוגל לנהוג אחרת. בינתיים תעניק משלך באורך רוח, עד אשר (חייבים להאמין) יחלוק האדם בשמחה את מה שיש לו.

אין לתת לילד מורה האוהב את הספר ואינו אוהב את האדם.