"ומה יהיו בני האדם ללא אהבה?" נדירים, אמר מוות.

אני אהיה מוכן לעודד חשיבה מחוץ ל'קופסה' כאשר מישהו יביא לי הוכחה שיש איזושהי מחשבה שמתקיימת בתוכה.

יותר מדי נשים צעירות נופלות לזרועותיו של הגבר הראשון שמעיר אותן לאחר מאה שנות שינה, למשל.

בחיים, כמו בקורנפלקס, תמיד מומלץ לקרוא את ההוראות על הקופסא.

[זמן ההתרחשות: מספר שעות לפני שרפה גדולה שכילתה את כל העיר] בערך באותו הזמן, הסתכלה במקרה מגדת עתידות כושלת עד לאותו זמן בכדור הבדולח שלה, השמיעה צווחה קטנה, ובשעה מכרה את כל תכשיטיה, תשמישי הקסמים השונים, רוב בגדיה וכמעט את כל שאר רכושה, שאי אפשר היה לשאתו בנוחיות על גבי הסוס המהיר ביותר שהצליחה לקנות. העובדה שמאוחר יותר, בעת שקרס ביתה בלהבות, היא עצמה מתה בערבות המנומרות שבהרי מורפורק, מוכיחה שגם למוות יש חוש הומור.

אלוהים לא משחק בקוביה עם היקום: הוא משחק משחק בלתי ברור שהוא המציא, שאפשר להשוות, מנקודת המבט של שאר השחקנים (כלומר: כולם), לגירסה של משחק פוקר מבולבל, מוזר בחדר חשוך לחלוטין עם קלפים ריקים על סכומי אינסופיים, עם מחלק שלא אומר לך את החוקים ומחייך כל הזמן!

האור חושב שהוא נע בקצב הכי מהיר שיש, אבל הוא טועה. לא משנה כמה מהר האור נע, הוא תמיד ימצא שהחשיכה הגיעה לשם קודם ומחכה לו.

"אתה יודע מי הוא! למה לא להרוג-" דבריו נקטעו באיבם. "מפני שאין זה משנה מי הוא. משנה מי אנחנו."

אינך חייב להשלים עם העתיד - אתה יכול לשנות אותו.

האלים אוהבים אתאיסטים. זה נותן להם משהו לכוון עליו.

רק בגלל שמשהו ברור מאליו לא אומר שהוא נכון.

אנשים בגובה 1.90 ובערך באותו רוחב, נוטים לחוות מסעות ללא חוויות מיוחדות. אנשים קופצים עליהם מאחורי סלע ואז אומרים דברים כמו: "אוי סליחה, חשבתי שאתה מישהו אחר".

הטובים הם חפים מפשע ולכן הם המציאו את הצדק. הרעים אשמים ולכן הם המציאו את הרחמים.

המחיר של להיות הכי טוב זה תמיד להיות חייב להיות הכי טוב.