אין לך דבר מטופש יותר מהתאבדות שהוחמצה.

לא חלמתי את בוכנוואלד. חיי לא היו אפוא חלום בלבד.

בצורה כזו, היית מממש את חלומו של כל סופר; לבלות את חייו בכתיבה של ספר אחד, המתחדש ללא הרף!

דבר אינו אמת מלבד המחנה, כל השאר, מאז, לא היה אלא חלום.

כך, בהבזק הזיכרון הזה ששב וגח במכת מחץ, ידעתי מי אני, מאין באתי, ולאן אני הולך. מן הזיכרון הזה שאבתי, בהיחלצי מן האין, את מעיינות חיי ששבתי ואיתרתי... כך , מחמת שובו של הזיכרון, של אסון החיים, נודיתי מן האושר המטורף שבשכחה. ועברתי מן האין הערב אל חרדת החיים.

אותה שמחה המשיכה לרנן בי: האושר לחיות. האושר הטהור ביותר, האושר המעיק ביותר, לחיות.

יופי מובהק אינו מעורר את המחשבה אלא נוסך אושר.

הספרות אפשרית רק בסופו של תהליך אסקזה ראשונית וכתוצאה מהתחשלות רוחנית שבמהלכה האדם מעבד ומעכל את זיכרונותיו הכאובים, תוך כדי בניית אישיות.