הזיכרון דומה לספרות; או שמא הספרות היא שדומה לזיכרון. מיום שהתחלתי לכתוב סיפורים התחוור לי שהזיכרון הוא מעין סיפור, או להיפך. בין כך ובין כך, גם אם אתה משתדל מאוד להכניס את הדברים בצורה מסודרת, ההקשר שלהם תועה לו הנה והנה, עד שבסופו של דבר הוא פשוט איננו, וזהו. מה שנשאר לך זה ערימה של חתלתולים המתגלגלים זה על זה. ערימה חמימה ורוחשת חיים, בלתי יציבה עד כדי ייאוש. ואז, כדי להציג את הדברים האלה כמשהו שאפשר למכור אותו, אתה קורא להם מוצרים מוגמרים – לפעמים רק המחשבה על זה ממש מביכה. באמת, זה יכול לגרום לי להסמיק. ואם הפנים שלי לובשים את הגוון הזה, אני בטוח שכולם מסמיקים.