העולם פשוט למדי בעיני המלכים הרואים את כל בני-האדם כנתינים הכפופים להם.

כך דרכם של בעלי גאווה, שאינם מטים אוזן אלא לדברי שבח.

אילו הייתי מצווה על גנרל להפוך לציפור-ים, והגנרל היה ממרה את פי, לא היתה זו אשמת הגנרל, אלא אשמתי אני.

מאחורי כל הדברים הנראים לעין, יש דבר מה גדול יותר; כל דבר הינו נתיב, שער או חלון הנפתח אל משהו אחר.

הזמן שביזבזת על השושנה שלך הוא שהפך אותה לחשובה כל כך.

אם מישהו אוהב פרח, שבכל מליוני הכוכבים יש רק אחד כמוהו, די לו להסתכל בכוכבים וכבר הוא מאושר. הפרח שלי נמצא שם באיזה מקום.

הדיבור הוא מקור כל אי-הבנה.

כל המבוגרים היו ילדים קודם (אבל אחדים זוכרים זאת).

הזמן מרגיע את כל הייסורים.

לעולם אין אדם שמח בחלקו במקום המצאו.

צייר לי כבשה!

אין לראות את הדברים היטב אלא בלב בלבד, כי הדבר החשוב באמת סמוי מן העין.

הנסיך הקטן חצה את המדבר, ולא פגש נפש חיה פרט לפרח אחד.

"היכן בני האדם?", שאל הנסיך הקטן בנימוס.

"בני אדם? ראיתי אותם לפני כמה שנים. אי אפשר לדעת היכן הם נמצאים. הרוח מעיפה אותם לכל עבר. אין להם שורשים, וזה מקשה עליהם מאד."

אפשרי לבן אדם להיות נאמן ועצלן בו זמנית.

לדון את עצמך קשה שבעתיים מלדון את הזולת.