המיתוס של סיזיפוס | ציטוטים

הדיון שלי מבקש לשמור אמונים לודאות שעוררה אותו. ודאות זו היא האבסורד. הרי זה הפירוד בין הרוח השואפת לבין העולם המאכזב. געגועי לאחדות, היקום העשוי קרעים-קרעים והסתירה הקושרת אותם יחדיו.

בעיה פילוסופית רצינית באמת יש רק אחת: ההתאבדות. לפסוק אם כדאי לחיות את החיים האלה, או לא כדאי, פירושו לענות על שאלת-היסוד של הפילוסופיה.

מעולם לא ראיתי אדם מת למען טענה אונתולוגית. גאליליי, שעמד על אמת מדעית חשובה, התכחש לה על נקלה ברגע שסיכנה את חייו.

למה לסבך סיסמאות שעמדו במבחן? אין איש מאזין להן, לא הגבר ולא האישה, כי הם מקשיבים בעיקר לקול המשמיע אותן.

אנו מכנים בשם אהבה את הקשר שלנו ליצורים מסוימים רק לפי התייחסות לצורת ראיה קולקטיבית, שאחראים לה הספרים והאגדות. אבל לי ידועה כאהבה רק תערובת זו של תאווה, חיבה ואינטליגנציה, הקושרת אותי אל יצור מסוים. אין הרכב זה דומה ביחס למישהו אחר. איני רשאי לכנות את כל ההתנסויות הללו בשם אחד.

אני משאיר את סיזיפוס לרגלי ההר! אדם חוזר ומוצא תמיד את משאו. אבל סיזיפוס מלמד אותנו את הנאמנות העילאית, השוללת את האלים ומרימה סלעים. גם הוא סבור, כי הכל טוב. עולם זה, שמעתה אין לו אדון, אינו נראה לו עקר או חסר ערך. כל גרגר באבן זו, כל הבהוב מינרלי של הר זה שטוף הלילה כשלעצמו הוא עולם. עצם המאבק על הפסגות די בו כדי למלא לבו של אדם. עלינו לתאר לעצמנו את סיזיפוס מאושר.

אני רואה עתה, שאי אפשר להתחמק לצמיתות מן התקווה, ויש בידה לתקוף אפילו את המבקשים להשתחרר ממנה.

אין לך גורל שאי-אפשר להתגבר עליו על-ידי הבוז.

הרגל רע לו, ללב האדם, לכנות בשם גורל רק את הגורל המוחץ אותנו.

המיתוסים נוצרו כדי שיפיח בהם הדמיון רוח חיים.

בנסיבות מסוימות התשובה "לא-כלום", כשאדם נשאל למחשבותיו, יכולה להיות העמדת-פנים. האוהבים יודעים זאת היטב.

אין שמש ללא צל, וההכרח הוא כי נדע את הלילה.

האבסורד פורץ מתוך הקונפליקט שבין הקריאה האנושית ובין השתיקה הבלתי-הגיונית של העולם.