לדעתי אין זה מתפקידו של הסופר לפתור בעיות כגון אלוהים, פסימיזם וכו'; תפקידו הוא אך ורק לתעד מי, תחת אילו תנאים, אמר או חשב מה על אלוהים או פסימיות. האמן לא נועד להיות שופט לדמויותיו ולדבריהם; תפקידו להיות עֵד נטול פניות. שמעתי שני רוסים בשיחה מבולבלת אודות פסימיות, שיחה שלא פתרה דבר; כל שעליי לעשות הוא לשחזר את אותה שיחה בדיוק כפי ששמעתיה. הסקת מסקנות היא מנת חלקם של חבר-המשובעים, משמע, הקוראים. תפקידי היחיד הוא להיות מוכשר, משמע, לדעת איך להבדיל עדות חשובה מאחת חסרת חשיבות, להציב את דמויותיי באור הנכון ולדבר את שפתם.

שתיקה מלווה את ביטויי השמחה והאומללות המשמעותיים ביותר: אלו האוהבים מבינים האחד את השני בצורה הטובה ביותר כאשר הם שרויים בדממה; בעוד לצד קבר, הנאום הלוהט והמלהיב ביותר נוגע רק במשקיפים מן הצד, אך נראה קר וחסר חשיבות לאלמנה ולילדי הנפטר.

לא מעניין אותי אם איוואן איוואניץ' מפסיד אלף רובל ברולטה, והולך ויורה לעצמו כדור בראש. מעניין אותי אם איוואן איוואניץ' מרוויח אלף רובל ברולטה, והולך ויורה לעצמו כדור בראש.

בטבע הופך זחל דוחה לפרפר יפהפה ואילו אצל בני אדם קורה התהליך ההפוך: פרפר יפהפה הופך לזחל דוחה.

אם תלית רובה על הקיר במערכה הראשונה, אז עליו לירות במערכה הבאה. אחרת אל תשים אותו שם.