בין כותלי בית הספר המפגש ביני לבין חברי הוא סטרילי. שולחנות העבודה (אלה שהיו פעם מעץ צבוע ירוק והיום פשוט פורמיקה) עדיין מלמדים את הילד את גבולות המגע הבין-אישי. ילדים עדיין חורצים בשולחן קו עבה, בינם לבין שכנם לספסל ואומרים זה לזה "אני עד כאן, אתה מכאן". בטיול מיטשטש החיץ. אחד מושיט לשני יד, עוזר לו לעבור מכשול קשה. חולקים אוכל זה עם זה, פורסים לרעב לחם בסולידריות שאין לה תחליף, במהלכו של קטע קשה, ויש קטעים קשים, לומדים להכיר ולהתחשב בחולשותיו של הזולת. או לכבד את תכונותיו האישיות. בטיול, בחוץ, במרחב שבין קו האופק למרחבי הרקיע מתגלים ילדים חבויים. אלה שביום יום נדחקים לעתים לשולי החברה, כי מלכת הכיתה או מלך הבנים מאפילים עליהם, הופכים לרגע למוליכי דעת קהל ודמויות אהודות ואהובות.