נפש | ציטוטים

היסוס הוא אולי מצב בריא בחיי פרט. הוא מעיד על מורכבות נפשית. אך הוא מסוכן במערכת משפטית מכיוון שהוא מתפרש כאי יכולת להבחין בין טוב לרע.

המבחן האמיתי של מנהיג הוא בהשאירו אחריו בנפשם של המונהגים את השכנוע והרצון להמשיך.

העצה הטובה ביותר שלי לכל מי שרוצה לגדל ילד שמח ובריא-נפשית היא: הרחק אותו ככל יכולתך מן הכנסייה. ילדים הם תמימים - הם בוטחים בכל אחד. בית-ספר זה גרוע מספיק, אבל, אם תשים ילד בקרבת הכנסייה, אתה מבקש לעצמך צרות.

בגלל הנפש, שלא תסולא בפז, גוף חסר חיים נחשב מעט מאוד.

מי שאין נפשו משוטטת במרחבים, מי שאינו דורש את אור האמת והטוב בכל לבבו, איננו סובל הריסות רוחניות, אבל אין לו גם כן בנינים עצמיים. הוא חוסה בצלם של הבניינים הטבעיים, כמו השפנים שהסלעים הם מחסה להם. אבל האדם, מי שנשמת אדם בקרבו נשמתו לא תוכל לחסות כי אם בבניינים שהוא בונה בעמלו הרוחני, שאיננו פוסק תמיד עבודתו הזריזה.

אלפי אנשים מתים בכל יום בשדות הקטל... נגיד נא את האמת: אין טעם למותם! כמו שלא היה טעם למותם של רבבות מליונים שקדמו לפניהם בדורות הקודמים. כל מלחמה היא מפעל חסר-טעם והמשתתפים בה המה בעיני רוצחים פשוטים וכשהם מתים אין זה אלא מוות חסר-טעם. המליצה על דבר מות גיבורים תאמר, אך אין בכוחה ליישר את העקומה. אני בשלי: אפילו מולדת אינה ראויה ואינה כדאית שהאדם יקריב עליה את נפשו, מפני שכל העולם הוא מולדתו.

אל תניחי לעולם למישהו לשלול ממך את הזכות לשלמות. אור היום נועד למוח ולחושי הגוף, החשכה נועדה ללב ולחושי הנפש.

"לא אינך חפשי", אמר. "החבל שאתה קשור אליו, אפשר ארוך הוא יותר מן החבל של בני-אדם אחרים. אך זה הכל, ותו לא. אתה קשור בחבל ארוך יותר, אדון. אתה בא והולך, ואתה מדמה בנפשך שאתה חפשי, אבל הרי מעולם לא ניתקת את החבל שאתה קשור בו. וכשאין אדם מנתק את החבל..."

"עוד יבוא יום ואנתקו!" אמרתי בהתרסה, משום שדבריו של זורבה פגעו בפצע פתוח שבלבי והכאיבו לי.

כשהכל מתגלגל בכי-רע, מה רב הוא הגיל לבחון את נפשך ולגלות את כוח-הסבל והאומץ שלה! אויב כל-יכול הסמוי מן העין - יש קוראים לו אלוהים, יש קוראים לו שטן - דומה כאילו מסתער הוא עלינו להשמידנו; אבל אין אנו נשמדים. מדי פעם בפעם כשאנו בני-האדם, יוצאים כמנצחים, אף-על-פי שלכאורה הננו מובסים כליל, הרינו חשים גיל וגאווה בל-יתוארו. השלווה החיצונית נהפכת לאושר עליון בל-יעורער.

ביזבזתי את חיי, חשבתי. אילו רק יכולתי ליטול מגבת ולקנח ולמחות כל מה שלמדתי, כל מה שראיתי ושמעתי, ולילך לבית-ספרו של זורבה, ולהתחיל באלף-בית הגדול, באלף-בית הממשי! מה שונה הדרך, שהייתי בורר לי. הייתי מקפיד על אילוף מושלם של חמשת חושי, ואף על אימון כל גופי כולו, למען ידע להינות ולהרגיש ולהבין. הייתי לומד לרוץ, להיאבק, לשחות, לרכוב, לחתור במשוטים, לנהוג במכונית, לירות ברובה. הייתי ממלא את בשרי נפש. הייתי משלים סוף-סוף בתוך הוויתי שלי בין שני הניגודים הנצחיים.

"אמור לי מה אתה עושה עם המזונות שאתה אוכל, ואני אומר לך מי אתה. יש ההופכים את מזונותיהם לשומן ולצואה, אחרים - לעבודה ולבדיחות הדעת, ועוד אחרים - כך מספרים עליהם - לאלוהים. כלומר, יש שלושה סוגים של בני-אדם. אני איני שייך לסוג הגרוע ביותר, אדון, ואף לא לסוג המעולה ביותר. אני הולך בשביל-הביניים. אני הופך את מזונותיי לעבודה ולבדיחות-הדעת. ככל הכל, אין זה רע כל-כך!"

הוא הביט אלי בעיני זדון והצטחק.

"אשר לך, אדון," אמר, "דומני שאתה משתדל בכל כוחותיך להפוך את מה שאתה אוכל - לאלוהים. אבל לא נסתייע הדבר בידך ולפיכך אתה סובל ייסורים. קרה לך מה שקרה לאותו עורב."

"מה קרה לאותו עורב, זורבה?"

"מבין אתה, אותו עורב נהג להלך כיאות כעורב ממש. יום אחד חשקה נפשו לטפוף בגרון נטוי כיונה. ומני אז אין אותו עורב עלוב יכול בשום פנים ואופן להיזכר בהילוכו הרגיל. מבין אתה, הוא נתבלבל לגמרי. שוב אינו אלא מדדה".

אתם יודעים מה עשיתי ומה עשינו כדי למנוע מלחמה ושכול, אבל גורלנו הוא שבארץ אין מנוס מלהילחם, במסירות נפש. האלטרנטיבה היא אושוויץ, והחלטתנו ברורה - שלא תהיה עוד אושוויץ.

העולם אינו בעצם אלא חדר ילדים גדול, מלא שעשועים שונים: עושר, כבוד, בריאות, חיים. יש ללמוד מן הילדים: נתקלקל צעצוע אחד, בכית רגע, ומיד קח צעצוע אחר ושבה נפשך למנוחה.

אתה לא יכול לסחוב את כל העולם כולו על כתפיך, בן. אתה לא יכול לעשות את זה. אף אחד לא יכול. נסה לסחוב את כל העולם על הכתפיים שלך, והוא ישבור קודם את הגב שלך ואחר כך ישבור את הנפש שלך.

בתוך בדידות אין קץ, כשאדם אינו יכול להתבטא בפעולה של ממש, כשהישגו היחידי עשוי להצטמצם בקבלת עול יסורים בדרך הנאותה - בדרך מכובדת, במצב כזה יכול אדם לזכות במילוי משאלותיו מתוך הסתכלות אוהבת בדמות הנפש היקרה לו, אשר הוא נושא בלבבו.