נפש | ציטוטים

כי הרי הרבה מעשים נשגבים מתבצעים בשל מאבקים קטנים. הרבה לבבות אמיצים, עיקשים ועלומים נלחמים בחירוף נפש, באפלוליות, נגד פלישתם הרת-הגורל של הצרכים והחרפות. נצחונות אציליים ומסתוריים ששום עין אינה רואה, ששום תהילה אינה מפצה, ששום תרועת-חצוצרה אינה מכריזה עליהם. החיים, המצוקה, הבידוד, העוני הינם שדות-קרב הניחנים בגיבורים משלהם; גיבורים אלמונים, אך לעיתים דגולים יותר ממצביאים מהוללים.

בכל תלואותיו חש עצמו מעודד, ואף מומרץ, על-ידי איזה כוח פנימי. הנפש מסייעת לגוף, ובמקרים מסויימים אף נושאת אותו אל-על. הציפור היחידה הנושאת עליה את קינה.

ער מעליך את כל הפחדים שמקורם בדעות קדומות כנועות רוח, אלה אשר נפשות רופסות כורעות לפניהם ברך בהכנעה. הושב את התבונה על כיסאה לבטח, ופנה להכרעת הדין שלה בכל עובדה ובכל דעה. אזור אומץ להטיל ספק אפילו בקיומו של אלוהים, מפני שאם הוא קיים, ודאי יעריך מחווה של כבוד מצד התבונה, הרבה יותר מאשר מחווה שמקורה בפחד מוכה סנוורים.

משום שלא כל האמיתות נועדו לאוזניי כולם, ולא כל השקרים נחשפים על ידי נפש צדיק; והנזירים, בסופו של עניין, נמצאים בחדר הכתיבה של המנזר כדי להוציא לפועל משימות מדויקות, אשר דורשות קריאה של כרכים מסוימים ולא אחרים, ואל להם להתחיל לרדוף אחר כל דבר מתוך סקרנות בלתי נשלטת, אם בגלל חולשה אינטלקטואלית, או מחמת גאווה או עידודו של השטן.

אין שום יאוש בעולם, כי אין שום דבור ולא שום צעקה נאבד אפילו צעקה משאול תחתיות אינה נאבדת לעולם. ואפילו כשהתאוות והמניעות מתגברין עליו ומתפשטין לפניו מאד עד שאינו יכול לצאת מהם, אף על פי כן גם אז כשהוא כוסף וחומד בכל עת לשם יתברך ואינו מניח את הרצון והכסופין לעולם כל זה יקר מאד בעיני השם יתברך.

אמון הוא קול נשימתה האחרונה של הנפש. אמון הוא קול המוות.

נסיון חיי המחנה מורה לנו, כי יש בידי האדם חופש בחירת פעולה. מצויות דוגמאות רבות, מהן דוגמאות שיש בהן מיסוד הגבורה, המוכיחות לנו, כי אפשר היה לגבור על האפתיה, לדכא את הרגיזות. אדם מסוגל לשמור על שארית של חירות רוחנית, של עצמאות המחשבה, אף בתנאים נוראים אלה של ערה נפשית וגופנית.

אנחנו שהיינו במחנות ריכוז, זוכרים את האנשים אשר היו עוברים בצריף לצריף כדי לעודד רוחם של אחרים, כדי לפרוס להם מפרוסת לחמם האחרונה. אולי הם היו מעטים אך די בהם להוכיח, כי אפשר ליטול מן האדם את הכל חוץ מדבר אחד: את האחרונה שבחירויות אנוש - לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות, לבור את דרכו. ותמיד היו הזדמנויות לבחירה. יום יום, שעה שעה, נקראת לחתוך הכרעות, הכרעות שקבעו, אם תיכנע או לא תיכנע לכוחות שאיימו לשלול ממך את עצם יישותך, את חירותך הפנימית: שקבעו אם תהיה או לא תהיה כדור משחק בידי הנסיבות, אם תוותר על חירותך ועל הדרת כבודך ותתגלגל בדמות האסיר הטיפוסי. כשנתבונן מנקוד ראות זו אל תגובותיהם הנפשיות של אסירי מחנה ריכוז, על כרחנו יירא לנו לא רק כביטוי לתנאים פיסיים וסוציולוגיים מסוימים. קיום תנאים שונים, כגון חוסר שינה, מחסור במזון ולחצים נפשיים למיניהם, עלול להעלות את הרושם, שהאסירים מוכרחים היו להגיב בדרכים מסוימות. ולא היא. בסופו של חשבון מתברר, כי האסיר נהפך למה שהיה מתוך הכרעה פנימית, ולא רק עקב השפעות המחנה. מכאן שביסודם של דברים יכול כל אדם אף בנסיבות אלה, להכריע בצעמו, מה הוא יהיה - מן הבחינה הנפשית והרוחנית גם יחד. יכול הוא לקיים את הדרת כבוד האדם שלו גם במחנה ריכוז.

אדם בן חורין מודד את נפשו ומצבו לא במידתם של אחרים, אלא בזו של עצמו. האידיאל שלו הוא לא להגיע למדרגתם של האנשים הסובבים אותו, אלא לאותה המדרגה שכוחות נפשו מכשירים אותו להשיגה.

לו נאלצו הסופרים לחכות עד שנפשם היקרה תהיה שלווה לגמרי, לא היה נכתב הרבה.

בהחלט [יש משמעות למוזיקה], והיא הופכת ליותר רוחנית. אני מאמין שבקרוב מאוד אנשים יצטרכו למעשה להסתמך על מוזיקה כדי לקבל איזשהו סוג של שלוות נפש, או סיפוק, או הנחיה.

אני עצמי, יהיו ייסורי הנפש הכרוכים בכך אשר יהיו, תמיד אני רוצה לדעת את האמת כולה, לדעת את הרע מכל ולהכין את עצמי לקראתו.

היום יודעני אל נכון שיש בני-אדם שטעם חייהם הוא העבודה, ויש שהאמנות או האהבה הן שורש נשמתם והפשר האחד לקיומם. אך אנוכי שייך כנראה לסוג השלימזלים, כי שרה שלי, היא לבדה היתה טעם חיי ופשרם, ולי נודע הדבר הזה רק כאן. איי, סבורני שרוב הבריות יודעות לשמור נפשן משגיאות שכאלה. מאחל אנוכי לך שתדע להישמר מכך. יען כי זה אשר מאוהב באהבה לעולם ימצא לו אדם חדש לאהבו. אלא אנוכי הן רצעתי אוזני אל אשה אחת. לא היו לי חיים לאחריה, והרי אף אותה לא השכלתי לאהוב כראוי לה...

מורה מעדיף חמורים אחדים בכיתתו, מאשר גאון אחד ויחיד. ובעצם הצדק עמו, כי אין זה מתפקידו לייצר אנשי רוח מופלאים, אלא יודעי לטינית טובים, מביני חשבון ואזרחים ישרי לב נאמנים. אבל, מי סובל יותר ממי, המורה מתלמידו או להפך? מי משניהם עריץ יותר, מי מציק למי יותר, ומי משניהם הורס ומחלל חלקים מנפש הזולת ואת חיי הזולת? את זאת אין לבדוק מבלי להתמרמר.

האמת איננה הערך היחיד. המשפט אינו מבוסס על הגישה כי תתגלה האמת, גם אם ייחרב העולם. האמת איננה הערך היחיד אשר התהליך השיפוטי צריך להגשימו. במקרים מסוימים עלול גילוי האמת לפגוע קשות בפרט, בכבודו, בחירותו, בשלמותו הגופנית והנפשית, בפרטיותו ובשמו הטוב - עד כי המשפט מוכן לוותר על גילוי האמת. ההתחשבות בערכים אלה אינה נעשית בדרך של העדפתם על-פני האמת. ההתחשבות נעשית בדרך של איזון בינם לבין האמת. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי - בין ערכים מתנגשים. דווקא החיפוש אחר ערכים - ובהם החיפוש אחר האמת - מביא את המשפט לצורך לאזן בין ערכים מתנגשים. במקום בו קיים ערך, קיים גם ערך נוגד. התזה מלווה תמיד על-ידי האנטיתזה. המשפט מחפש את הסינתזה.

אם הסטטיסטיקה מדויקת הרי שהיהודים הם רק אחוז אחד של הגזע האנושי. כוכב קטן מהבהב, עכור ועלוב, האובד בזוהר שביל החלב. הגיוני שכמעט ולא היה צריך לשמוע אודות היהודי, אבל שומעים, ותמיד שמעו עליו. הוא זוהר ככוכב לכת בשמיים לא פחות מן המעצמות הגדולות. חשיבותו המסחרית מרקיעה שחקים בחוסר כל יחס למספרו באוכלוסייה הכללית. תרומתו לרשימת הכבוד של אישים בספרות, מדע, אומנות, מוסיקה, כלכלה, רפואה ומדעי הרוח חורגת מכל קנה מידה. הוא ידע להילחם על נפשו, בכל הדורות, גם כאשר ידיו כפותות לאחור. מותר לו להתהדר בכך. המצרים, הבבלים והפרסים קמו בזמנם, מילאו את שמינו ככוכבי שביט עד שזיוום דעך ונמוג לחלוטין; בעקבותיהם באו היוונים והרומאים ברעמים כבירים עד שנשתתקו ונעלמו; עמים אחרים זינקו והחזיקו בלפיד הגדול עד שכבּה, וכיום הם יושבים בחשכה תחת השמש. היהודי ראה את כולם, ניצח את כולם ועוד איננו מראה סימני התדרדרות, גם לא תופעות שלזיקנה, לא תשישות ולא אובדן תנופה. ערנותו לא כהתה וחכמתו לא פגה. כל הברואים חדלים פרט ליהודי, כל עוצמה כורעת רק שלו שרירה וקיימת. מהו סוד חיי הנצח?