מעות | ציטוטים

בכל עת בה אנו עוברים מן הנודע אל הלא נודע - אנו מקווים להבין, אך ייתכן שנצטרך במקביל ללמוד משמעות חדשה למילה "הבנה".

מאחורי המסכה, דמעות של יורש הן עליצות.

הטרגדיה של האדם המודרני היא אינה שהוא יודע הרבה פחות על משמעות חייו, אלא שזה מפריע לו הרבה פחות.

אצל כל מפקד צריכה להישאל השאלה כיצד מניע הוא את פקודיו. מה גורם לחייל או לחיילת להירתם לטובת הנחיות המפקד או לאופי ההכשרה ולבצע את משימותיו בצורה האידיאלית. ברור וידוע שלכל מפקד יש את הכלי הבסיסי מעצם היותו סמכות פיקודית והוא המחויבות לחוקי לנהלי המערכת והתגמול המשמעתי בעבורם. עם זאת אילו אינם מספיקים להניע חייל שהרי אפוא מוצבים תחתינו בני אדם עם רצונות ואישיות שמשפיע על מוכוונותם ורמת המוטיבציה שלהם כלפי אותם משימות. על כן בעיסוק הפיקודי הנעה מכורח האישיות הינה כלי משמעותי והכרחי שחייב המפקד להשתמש בו.

זה כמו לבקש מאמן להסביר את יצירות האמנות שלו, או ממשורר את השירים שלו. זה מחטיא את העיקר. המשמעות נחשפת רק באמצעות החיפוש.

אין לי דבר להציע פרט לדם, עבודה קשה, דמעות וזיעה.

חיים פירושם, בסופו של דבר, נטילת אחריות למציאת התשובה הנכונה על בעיותיו של אדם וקיום התפקידים שהם מעמידים בלי הרף לפני כל יחיד ויחיד. תפקידים אלה - פשר החיים - שונים בכל אדם ואדם ובכל רגע ורגע. לפיכך אי אפשר להגדיר את פשר החיים באופן כללי. אין להשיב על שאלות בדבר פשר החיים בהצהרות כוללות.

אשה עונדת את דמעותיה כתכשיט.

אצלנו יש חופש למילים ומשמעות לרובים - אצלם יש חופש לרובים ומשמעות למילים.

עת משונה לגדול. ארץ משונה, חיים משונים שהאדם כבר לא מבקש להתחקות אחר משמעותם, די לו שישרוד.

שום אדם אל יחרוץ משפט על שלא שאל את עצמו בכנות גמורה, אם לא היה נוהג ממש כך במצב דומה.

האמת שאהבה היא המטרה הסופית והנעלה ביותר אשר אליה ישאף האדם.

אחת היתה מחשבתנו: גוף זה שבכאן, גופי, הריהו, בעצם, כבר גויה. מה קרה לי? אין אני אלא חלק קטן מהמון גדול של בשר אדם... של המון שמאחורי תיל דוקרני, שדחסהו לתוך כמה ביקתות עפר; המון שיום-יום חלק ממנו מרקיב והולך, מכיוון שחדל להיות.

חיים פירושם, בסופו של דבר, נטילת אחריות למציאת התשובה הנכונה על בעיותיו של אדם וקיום התפקידים שהם מעמידים בלי הרף לפני כל יחיד ויחיד.

מה שהיה דרוש באמת, היה שינוי יסודי ביחסנו אל החיים. צריכים היינו ללמוד בעצמנו וללמד את האנשים המיואשים, כי בעצם לא היתה חשיבות למה שאנחנו קיווינו לקבל מן החיים, אלא למה שביקשו החיים לקבל מאתנו.

צריכים היינו לחדול מלשאול לפשר החיים ותחת זאת לראות את עצמנו כנשאלים על-ידי החיים יום-יום ושעה-שעה. ועלינו להשיב, לא בדיבור ולא בהרהור- אלא בפעולה נכונה ובהתנהגות נכונה.