מוות | ציטוטים

המוות עושה דברים כאלה: הוא הופך אנשים לרגשנים. מול ארון מתים כולנו רואים רק את הדברים הטובים או את מה שאנחנו רוצים לראות.

בעולם המשונה הזה, לחיות פירושו לחלום. וכל אחד מאיתנו אנוס לחלום את מה שהוא, עד שיקיץ. המלך חולם שהוא מלך, והוא חי לו באשליה הזאת; מצווה, שולט, מדיח, וכל תהילתו כתובה על חול, והמוות הופך אותה לאפר. העשיר חולם על נכסיו, העני חולם את עוניו. האדם המצליח חולם על הצלחה, והאדם העמל חולם על תקווה. המענה והמעונה שניהם חולמים, חלום על כאב. כל אדם חולם את חייו. ואני חולם שאני מוטל כאן, כבול באזיקים, וחלמתי חלום אחר – מלא פאר והדר...

משחיית זמן רב לבדך אתה רוצה לחיות שוב בין נשים וגברים, לחזור למקום בו נותקו קשריך עם האנושי, שם חוסר המנוחה של המוות, ועכשיו גם של ההיסטוריה, מבליח את אור אשו על פנים.

"יש ספורט בספר?"

"סיף. קרבות. עינויים. רעל. אהבת אמת. שנאה. נקמה. ענקים. ציידים. אנשים רעים. אנשים טובים. הגברות היפות ביותר. נחשים. עכבישים. חיות מכל סוג ותואר. כאב. מוות. אנשים אמיצים. אנשים פחדנים, האנשים החזקים ביותר. מרדפים. בריחות. שקרים. אמיתות. תשוקה. ניסים."

"נשמע בסדר," אמרתי, ודי עצמתי עיניים.

הקפיצה אל המוות היא לא הדרך היחידה להפגין אומץ לב אמיתי.

מוות זה כמו "אמת או חובה". אתה יכול להתחבא, לשכוח ממנו לגמרי, אבל ברגע שהבקבוק נעצר ופונה אליך אתה גמור.

עמד הצנחן מול הכותל,
מכל מחלקתו רק אחד,
אמר לי: "למוות אין דמות,
אך יש לו קוטר,
תשעה מילימטר בלבד."

גם כי-אלך בגיא צלמוות, לא-אירא רע -- כי-אתה עימדי.

שום דבר אינו כמו שהוא נראה. עליכם ללמוד לפקפק בכול. לחכות בטרם תזוזו, להביט בטרם תצעדו, ולשים לב לכל דבר. אלו דברים שלמדתי באלכימיה, אבל בעולם החדש שנקלעתם אליו בטעות ערכם לא יסולא בפז.

הלכתי בשקט אל עבר קיצי, בלי תקוות או תשוקות מלבד אלו שנזקקתי להם כדי למלא את ספריי, משוכנע שהפרץ האחרון של לבי יחקק על העמוד האחרון של הערך האחרון של יצירותיי ושהמוות ייקח אליו רק אדם מת.

מטרתי היא לא להשאיר למוות מאומה מלבד טירה שרופה.

אילו בדומה לשבועת הרופא היתה מתקיימת גם שבועת העיתונאי, היו לא מעט מהעיתונאים עומדים למשפט על גרימת מוות.

"בגלל הנאמנות", אמרה הזקנה.

"אנשים לא מתים בגלל נאמנות", אמר אדי.

"לא?" חייכה הזקנה "דת? ממשלה? אנו לא נאמנים לפעמים עד מוות לדברים האלה?"

אדי משך בכתפיו. "יותר טוב להיות נאמנים זה לזה", אמרה הזקנה.

אדם מתחיל למות ברגע לידתו. רוב האנשים חיים תוך הכחשת חיזורו הסבלני של המוות עד שהם ערים לו פתאום, מאוחר בחיים ועמוק בחולי, יושב למראשות מיטתם.

איבדתי את היכולת לראות את המוות (ואת החיים) במונחים פשוטים. מוות הוא לא ההפך של החיים. הוא כבר כאן, בתוך הווייתי, ותמיד הוא היה כאן - אף מאבק לא יאפשר לי להשתחרר מידיעה זו.