להיות | ציטוטים

מנוצח אינו רק זה שנופל ולא קם, אלא גם זה שנופל וקם, אבל ממשיך לרוץ באותה הדרך בה נפל, בלי לעצור ולחשוב למה ואיך.

קשה כנראה להיות אב לבת; קשה לחיות בפחד שבתך תמצא לעצמה איזה בן ותתאהב בו,ומצד שני לדאוג אם היא לא תמצא.

"אז הבטחתי לעצמי שאחזיר לך את המדליון רק שאוכל להשלים את המשפט שהתחלתי לומר באותו היום, לפני כמעט עשרים שנה. זמן רב ניסיתי לשכוח אותו, אך המשפט המשיך להיות נוכח בי. איני יכול עוד לחיות איתו בפנים." הוא הניח את ספל הקפה, הדליק סיגריה והתבונן בתקרה זמן רב. אחר כך פנה לעברי, "זה משפט פשוט מאוד" אמר, "אני אוהב אותך."

התועלת שבמסעות היא הסדרת הדמיון באמצעות המציאות; כך שבמקום לחשוב על איך הדברים יכולים להיות, ניתן לראות אותם כפי שהם באמת.

אני מרגיש כי מתוך כל הזוועה וחוסר האונים צומח ועולה בי כוח עצום להיות חזק; חזק עד כדי דמעות; חד כמו סכין; שקט ואיום; כזה אני רוצה להיות! אני רוצה לדעת ששוב לא יביטו עיניים תהומיות מאחורי גדרות חשמל! הם לא יביטו כך רק אם אהיה חזק! אם נהיה כולנו חזקים! לעולם לא להיות מובלים שוב לטבח.

אני לא חושב שהוא מסוגל לראות אותה כפי שהיא באמת. אדם שנשללו ממנו, לכל חייו, כל הבנה או טעם לזרם העיקרי של השירה הזורם דרך דברים, דרך כל הדברים. באותה מידה הייתה יכולה גם להיות מתה, ובכל זאת היא ממשיכה לחיות, מבקרת במעדניות, הולכת אל הפסיכולוג, מכלה ספר בכל לילה, לובשת את המחוך שלה, עוסקת בתכנון הבריאות והשגשוג של מיוריאל. אני אוהב אותה. בעיניי היא אמיצה לאין ערוך.

כעבור ימים אחדים הצטרף ישו לתלמידיו ומרים המגדלית הלכה איתו, אביט בצלך אם לא תרצה שאביט בך, אמרה לו, והוא ענה, אני רוצה להיות בכל מקום שיהיה בו צילי אם שם יהיו עינייך. הם אהבו זה את זה, ואמרו זה לזה מילים כאלה לא רק משום יופיין או אמיתותן, אם אפשר שיהיו יפות ואמיתיות בעת ובעונה אחת, אלא מפני שחשו כי קרבה ובאה שעת הצללים, והיה עליהם להתחיל להסתגל, עדיין יחד, לחשיכת ההיעדרות המוחלטת.

רוס: מה קרה?

צ'נדלר: החייט של ג'ואי... ניצל אותי.

ג'ואי: לא יכול להיות, אני הולך אל הבן-אדם הזה כבר 12 שנה!

צ'נדלר: הוא אמר שהוא הולך לטפל בתפר הפנימי של המכנס, ואז הוא משך את היד לאורך הרגל שלי, ואז... בהחלט הייתה שם... חפינה.

ג'ואי: נו באמת! ככה עושים תפר פנימי במכנסיים! רוס, תגיד לו. לא ככה מודדים מכנסיים?

רוס: כן, בהחלט. ככה עושים את זה... בכלא!

דאגתי כל כך הרבה למראה שלי ולכך שאעשה הכל כמו שצריך, עד שחצי מהזמן הרגשתי שאני מתחזה לנערה - במקום להיות נערה באמת.

"לא!" אמר ג'מאל. "אני מאמין בבחירה חופשית. אם הכלב שלי שונא את כל המין האנושי חוץ ממני, עליו להיות חופשי להתנהג כך".

כמה אנשים שטחיים פגשתם שביקשו להיות עמוקים יותר? אני לא פגשתי אחד, אבל רבים מצדו האחר של המתרס שביקשו בדיוק ההיפך.

אנחנו נולדים, אנחנו חיים ואנחנו מתים - לפעמים לאו דווקא בסדר הזה. אנו מניחים לדברים, והם חודרים חזרה אל חיינו. אז אם מוות הוא לא הסוף, על מה עוד אפשר לסמוך? כי בטח שאי-אפשר לסמוך על שום דבר חי. החיים הם הדבר הכי שביר, חסר-יציבות ולא-צפוי שיש. בעצם - יש רק דבר אחד שאנחנו יכולים להיות בטוחים בו בחיים - זה לא נגמר, עד שזה נגמר.

"מחכים לגודו" הוא יוצא-דופן בכך שמדובר במחזה פופולרי בנושא לא-פופולרי. הפופלריות של המחזה היא סטירת-לחי עבור כל מי שטוען שכדי להיות מחזאי כישרוני צריך להיות "איש התיאטרון". למיטב ידיעתי, ייתכן שמר סמואל בקט לא היה מאודו מאחורי-הקלעים עד הצגת-הבכורה של "מחכים לגודו". אולם, המחזה שלו ממחיש מחזאות מושלמת. יוצר המחזה השיג את הבלתי-אפשרי כביכול - מחזה אשר לא קורה בו דבר, אך אשר מצליח לרתק קהל שלם אל המושב. יותר מכך, כיוון שהמערכה השנייה דומה פחות או יותר לראשונה, הוא הצליח לכתוב מחזה שלא קורה בו דבר, פעמיים.

עובדה אינה חייבת להיות אמת, ואמת עשויה להיות לא-עובדתית.

שמעתי פעם ברדיו איזה חכם מדבר, שאמר שאנחנו זה כל מה שמעל הטבע שלנו. יש את הטבע שלנו, וזה אנחנו, החיות, הגורילות, שאם אנחנו רעבים אז נרצה להרוג את ההוא לפנינו בתור במקדונלד'ס, ואם אנחנו ממהרים אז נחתוך את כל הפקק, ואם אנחנו רוצים עוד כסף אז נעגל קצת פינות, ואם אנחנו חרמנים אז נבגוד קצת, ואם אנחנו רוצים עוד כבוד אז נשקר קצת. אבל יש גם את האפשרות האחרת: לא להיות גורילה, להתגבר. לקלוט את עצמך ברגעים האלה ולעצור הכל ולהתגבר. וזו גם הבחירה החידה שלנו בחיים, כי מקדונלד'ס או בורגר ראנץ', פרטנר או סלקום, יס או הוט, זה לא בדיוק בחירה. הבחירה היא האם אני נכנע או מתגבר, כועס או מוותר, אוהב או שונא.

אז להגיד "ככה אני" זה לא תירוץ. כולנו ככה. השאלה אם אתה רוצה להתגבר על ה"ככה אני" ולהיות אדם, או להיכנע לו ולהיות גורילה.