זמן | ציטוטים

סוג חימה אשר מתגלית רק כאשר אזרחים עשירים, שיש להם יותר מכפי שהם יכולים ליהנות, מאבדים לפתע דבר שהיה קניינם במשך זמן ארוך, אפילו אם לא השתמשו בו מעולם.

בני אדם קטנים ומסכנים - הם נזרקים לעולם הזה בלי שום מושג מהיכן באו, מה הם אמורים לעשות וכמה זמן יש להם. ולאן יגיעו אחרי כל זה. אבל, שיהיו בריאים, רובם מתעוררים מדי בוקר ומנסים לעשות סדר בבלגן. אי-אפשר שלא לאהוב אותם, נכון? אני רק מתפלאת איך זה שרובם נשארים נורמלים.

יש משהו בבעלי חיים שמוציא אותנו מעצמנו ומוציא אותנו מהזמן ומאפשר לנו לשכוח מהחיים שלנו.

הם תמיד אומרים שזמן משנה דברים, אבל למעשה אתה צריך לשנות אותם בעצמך.

"אני חושבת שהיית יכול לעשות שימוש יותר טוב בזמן," אמרה, "מאשר לבזבז אותו על חידות שאין להם פתרון."

"לו הכרת את הזמן כמוני," אמר הכובען, "לא היית מדברת על לבזבז אותו, הוא לא אחד שמתבזבז!"

"אני לא יודעת למה אתה מתכוון," אמרה אליס.

"ודאי שלא!" אמר הכובען, מנער את ראשו בבוז. "אני מתערב שלא דיברת עם הזמן אפילו פעם אחת!"

"אולי לא," ענתה אליס בזהירות "אבל אני יודעת איך לנצל אותו."

"זהו! זה מסביר הכל," אמר הכובען "הוא לא סובל שמנצלים אותו. ובכן, לו ידעת לשמור איתו על יחסים טובים, היה עושה בשעון כמעט כל מה שהיית מבקשת ממנו."

כי הרי דבר ידוע,
שבאהבה נברא עולם,
שום דבר אינו קבוע,
והנצח לא נמדד בזמן.

שנאה היא כמו צל ארוך ואפל - אפילו האדם שהיא יורדת עליו אינו יודע מאין באה, רוב הזמן. היא כמו חרב פיפיות. כשאתה חותך אדם אחר, אתה חותך את עצמך. ככל שאתה אלים יותר במהלומותייך כלפיו, כך אתה אלים יותר במהלומותייך כלפי עצמך. לעתים קרובות - זה יכול להיות קטלני. ולא קל להיפטר ממנה. אנא היזהר, מר אוקאדה. שנאה היא דבר מסוכן מאוד. ברגע שהיא היכתה שורשים בלבך, קשה ביותר לנער אותה מעלייך.

כל מגמה חדשה מתגלמת בתחילה באמצעות יחידים. רק בחלוף הזמן מתבהרת התמונה כולה ומגלה, כי אותם מעטים היו בבחינת חיל החלוץ, אשר שכב על הגדר למען המחנה כולו.

זה שעסוק כל הזמן בלראות את חצי הכוס הריקה, לא יישאר בידיו זמן למלא אותה.

מבחינתי, "דימום קל זוהה בשתן שלה" הוא משפט מענג, שמצלצל טוב ובורא עולם ייחודי שמעניק הפוגה מן הספרות. לכן אני אוהבת גם לקרוא עלוני תרופות, בגלל ההפוגה שמספקת הדייקנות הזאת במינוח הטכני, דייקנות שיוצרת אשליה של נוקשות, שמעבירה רטט של פשטות ובוראת מימד של מרחב-זמן הפטוּר מהמאמץ להשגת הטוב, מסבל היצירה ומהחתירה האינסופית והנואשת לעבר אופקים נשגבים.

הזמן סובל ממחלת השיכחה וצועד רק קדימה. אפילו אם היה רוצה לא היה יודע לאן לחזור.

מרשים איך ג'ון טרי עולה להתקפה במטרה להבקיע. זה ההפך הגמור מהבלם שלנו, קלאוס לונדקבאם, שמתרומם לנגוח כל כדור, ואף פעם לא מתקרב להזדמנות הבקעה. אם היתה מוטלת ברחבה גופה, והכדור היה פוגע בראש שלה כל כמה זמן במהלך העונה, היה לה סיכוי הרבה יותר טוב מלונדקבאם להבקיע. לדעתי בכל כדור קרן שבו לונדקבאם רץ אל רחבת היריב כדי לנגוח, צריכים השופטים להוציא לו צהוב על בזבוז זמן.

דני נוימן: "בעיטה יפה מאוד של ידין, עם הפאלש."

עמית הורסקי: "דני, הוא לא בעט עם הפנים?"

דני נוימן: "כן, עם הפנים. כמו שאמרתי, בעיטה טובה עם הפאלש."

עמית הורסקי: "הפאלש זה לא החלק החיצוני של הנעל?"

דני נוימן: "עם כל הכבוד, אני שיחקתי כדורגל יותר זמן ממך. פאלש זה עם הפנים, לא עם החיצון."

אל תדאגי. את אנושית. הזיכרון שלך הוא בסך הכל מסננת. אצל בני אדם הזמן מרפא את כל הפצעים.

צריך להאמין שבסוף המאמץ יש הצלחה. בלי האמונה הזאת - חבל על הזמן.