זמן | ציטוטים

אם אנשים יעמדו במעגל למספיק זמן, הם בסופו של דבר יתחילו לרקוד.

אני לא סובל קיצורי דרך בעסקים שלי. אנשים חולמים על צעדי ענק ועל החלטות גדולות, אבל הדברים לא עובדים כך. התהליך מורכב מסדרה של החלטות נכונות. ההצלחה של אנשים היא ביכולתם להישאר ממוקדים לזמן ממושך.

עם תום מחיאות הכפיים, כולם מזנקים אל תאי האיחסון, חוטפים מזוודות, טורקים דלתות, תופסים עמדה לכיוון היציאה. פה ושם דחיפות, כמה מריבות. המלך מציץ אליי. "מה יש," אני אומר לו, "הם עושים בדיוק מה שאתה אומר כל הזמן. כל אחד מהם מלך, נכון? מגיע להם להיות ראשונים בתור. זה מה שקורה כשאנשים חושבים שהכל מגיע להם."

"לא. זה מה שקורה כשאנשים מאמינים שהם יכולים לקבל מה שהם רוצים רק על חשבון מישהו אחר. כשלא מאמינים באושר בלי פגיעה ובלי אשמה. כשחושבים - אם אני מרוויח, מישהו אחר מפסיד. אם מישהו אחר שמח - אני נדפקתי. זאת מחלת נפש, אין לזה שום קשר למלוכה."

מעקפים הם אמצעים המאפשרים לאנשים לעשות במהירות רבה את הדרך מנקודה א' לנקודה ב', בזמן שאנשים אחרים עושים במהירות רבה את דרכם מנקודה ב' לנקודה א'. אנשים הגרים בנקודה ג' שהיא נקודה העומדת ביניהן בדיוק, נוטים לעיתים תכופות לתהות מה מושך כל כך בנקודה א' וגורם לאנשים רבים כל כך מנקודה ב' להיות נלהבים כל כך להגיע אליה, ומה מושך כל כך בנקודה ב' הגורם לאנשים רבים כל כך מנקודה א' לרצות להגיע אליה. פעמים רבו היו רוצים, שאנשים יבררו לעצמם אחת ולתמיד היכן, לכל הרוחות, הם רוצים להיות.

מה שמוזר, אבל, זה שחשבתי על משהו אחר בזמן שקישקשתי לו. אני גר בניו יורק, וחשבתי על הבריכה שבסנטראל פארק, לא רחוק מסנטראל פארק דרום. שאלתי את עצמי, אם היא תהיה קפואה כשאני אגיע הביתה. ואם היא קפואה, לאן מסתלקים הברווזים כשהבריכה קופאת ונעשית כולה קרח. שאלתי את עצמי אם מישהו בא ולוקח אותם באוטו משא לגן חיות או משהו כזה. או שסתם עפים להם. בכל זאת יש לי מזל. זאת אומרת, גם יכולתי לקשקש את כל הקשקושים האלה לספנסר הזה וגם לחשוב על הברווזים האלה באותו זמן. זה מוזר. לא צריך לחשוב הרבה כשמדברים עם מורה.

ואם למשל אנשים יתחילו להגיד אחד לשני רק את האמת בפרצוף, כי אין זמן, את תופסת? אין זמן"

הוא חיטט ביערות ובערמות אשפה, אסף ראשי שיבולים שנפלו בסתיו - כל אלה היו דרכים מכובדות להשיג ארוחה, והן דרשו עבודה וזמן. מי שגונב ומקבץ נדבות - כך אמר איש עגור - הוא נחות מכלב: "העבודה מעניקה לאדם כבוד, הגנבה לוקחת אותו ממנו".

לפיכך, חייו של החכם מתפרשים על פני זמן רב מאד, וכל הדורות עומדים עליו לשרתו כאילו היה אל. שילוב כל הזמנים לכדי זמן אחד מאריך את חייו.

לא זמן מועט יש בידינו אלא שאנו מאבדים זמן רב. חיינו ארוכים דיים והם נקצבו לנו ברוחב לב לשם הגשמת הדברים הגדולים ביותר, אם רק נכלכל אותם בתבונה עד תומם. ואולם, כאשר הם נמוגים בגלל בזבזנות ורשלנות, כאשר אין הם מוקדשים ולו לדבר טוב אחד, הרי שרק כשקצנו דוחק אנו מבינים שחיינו חלפו מבלי שהבחנו בכך.

הרעיונות שהונצחו על-ידי החכמה, להם מרוצת הזמן אינה יכולה להזיק. אין דור שיכחידם, אין דור שיפחתם.

אהבה, אני חושב, היא רגש שמאוד קשה לכמת אותו. מאוד קשה למדוד. אנחנו מרגישים אותו לעיתים כל כך נדירות ואנחנו נסחפים לתוכו בצורה כל כך טוטאלית שאנחנו אף פעם לא מצליחים באמת להגדיר לעצמנו עד כמה אנחנו רוצים וצריכים ואוהבים משהו. וזה בסדר, יש דברים בעולם שלא אמורים להימדד. געגוע, לעומת זאת, הוא רגש ברור הרבה יותר. לפי מידת הגעגוע אנחנו יכולים לדעת עד כמה אהבנו את מי שנעלם לנו. אתה בר מזל, מיכאל. אתה חווה געגוע כשעוד יש לך סיכוי להחזיר לעצמך את האהבה. רוב האנשים מגיעים לגעגוע רק כשמאוחר מידי. ואתה, אתה יכול להסתכל מעמקי הבור שאתה נמצא בו עכשיו ולהבין כמה גבוה תוכל להגיע אם רק תיתן לעצמך סיכוי. כל זמן שהיא לא מתה, מיכאל, אתה יכול לגלות מחדש איך לאהוב אותה ולהיות נאהב על ידה. "מאוחר מידי" זה ביטוי שקשור לארועים מסוג אחר. בשביל רוב האנשים זו רק הוכחה, הוכחה מאוחרת מידי, שהם אהבו באמת. אתה יכול לרתום את זה. בהחלט לא מאוחר מידי בשבילכם, מיכאל.

ואם כולם רואים, קל יותר להבין ולקבל, אבל אם הסבל לא בולט? אם הוא בלונדיני וזוהר, גם אז מותר למות? ומי בכלל החליט שחיים ארוכים זה ערך? ואיך קורה שכולנו רוצים להאריך את זמן השהייה שלנו כאן ככל האפשר, ושכל דיעה אחרת מצביעה על אי שפיות?

בדמיון האנושי, אירועים מייצרים אפקט של זמן. לכן מי שנסע רחוק וראה הרבה, נוטה לחשוב שהוא חי חיים ארוכים; והיסטוריה ששופעת באירועים חשובים מהר מאוד מאמצת חזות קדמונית.

יהודים בכל הדורות ובכל המדינות היו יזמים כי לא הייתה להם ברירה. היסטורית, מדובר בעם נודד שכל הזמן נמצא תחת אילוצים. אתה חייב להיות חדשני, יצירתי ואמיץ לקראת שינויים. הרי מהי חדשנות? זו מוכנות שלך לשינוי. לעמים שיושבים בצורה טובה וממוסדת במקום שלהם, יש פחות נטייה לשנות דברים כי לא רע להם. אבל עם שנודד וצריך להסתגל כל הזמן לשפות חדשות ולחוקים חדשים,
חייב להסתגל לשינויים, אחרת הוא נדחק.

החולי של זמננו הוא שהצעירים עסוקים כל הזמן בללמד אותנו שלא נשאר להם זמן ללמוד.