הספר | ציטוטים

כשאני רוצה להרוג מישהו, יש לי פטנט קטן להירגע. אני הולך לבית של האיש ומצלצל בפעמון. כשהוא מגיע לדלת אני כבר לא שם, אבל אתם יודעים מה אני משאיר על המרפסת? מנורה מדלעת עם סכין נעוצה בראש ופתק שעליו כתוב "אתה!". לרוב אני מרגיש אחרי זה הרבה יותר טוב, ושום נזק לא נעשה.

האהבה יכולה לסחוף אותך מעל רגליך ולשאת אותך הלאה כמו שלא ידעת. אבל הנסיעה תמיד נגמרת, ובסופו של דבר אתה מרגיש בודד ומר. רגע... אני לא מתאר אהבה, חשבתי על אוטובוס עירוני.

מבנה האמונה יוצר מסנן ההופך תוהו-ובוהו לסדר.

להערכתי, מתקנים חברתיים יצרו אומללות רבה יותר מכל כוח אחר בהיסטוריה האנושית. הראו לי את מי שאומר 'יש לעשות כך וכך' ואראה לכם ראש מלא כוונות זדון שאין להם מוצא אחר. מה שעלינו לחתור אליו - תמיד! - הוא למצוא את הזרימה הטבעית ולנוע עמה.

זכויות לא דורשים, זכויות יוצרים.

כל המשפחות המאושרות - מאושרות באותה הדרך. כל משפחה אומללה - אומללה בדרכה שלה.

קודם כל, עלינו לפסול את הדעה הקדומה והאבסורדית שהצרפתים הם עם גס רוח. הצרפתים אינם גסים. הם פשוט שונאים אותך. אולם, זו אינה סיבה טובה מספיק כדי להתעלם מארץ יפיפיה, שהטבחים המובחרים בה הם בעלי שם עולמי בניסיון שלהם לגרום לאנשים לאכול חילזונות. אף אחד לא יודע בדיוק איך הכל התחיל, אבל סביר להניח שחבורה של רבי טבחים צרפתים הסתובבו יום אחד, מצאו חילזון, ואחד מהם אמר "אני מוכן להתערב שאם נקרא לזה משהו כמו 'אסקרוגו', התיירים יאכלו את זה". הם צחקו כהוגן, כי אסקרגו היא מילה צרפתית שפירושה "גוש זוחל של ליחה".

אין דבר הראוי לחסותנו יותר מקידום המדע והספרות. הידע, בכל ארץ, הוא הבסיס המוצק לאושר הציבור.

הבורות מולידה ביטחון עצמי, יותר מכפי שהיא מולידה דעת: היודעים מעט, ולא היודעים הרבה, הם אלה העומדים בתוקף על כך שבעיה זו אחרת לעולם לא תיפתר באמצעות המדע.

הזיכרונות האמיתיים היו דומים לרוחות רפאים, ואילו הזיכרונות הכוזבים היו משכנעים כל כך, עד כי דחקו את רגלי המציאות.

הנפש הנוחה להאמין מוצאת את סיפוקה באמונה בדברים משונים, וככל שהם משונים יותר, כן נקל לה לקבלם; אך לעולם אין היא מתחשבת בפשוט ובמעשי, כי באלה יכול כל אדם להאמין.

התפילה מוציאה את המחשבה מתוך הצרות של האינטרס העצמי, ומאפשרת לנו לראות את העולם באספקלריה של קדושה... התפילה היא דרך להתגבר על השפל שבנו, להבין בין עיקר לתפל, בין החיוני להבלי... היא מסייעת לנו לגלות את שאיפותינו האמיתיות, החרטות שהתעלמנו מהן, הגעגועים ששכחנו. היא מעשה של היטהרות, קאראנטינה לנפש...

להתפלל, משמע לחוש את הפלא, להחזיר את הרגשת המיסתורין המניע את כל היצורים, הגבול האלוהי לכל הישגי האדם. התפילה היא התשובה הצנועה שלנו לפלא שבחיים. זהו כל מה שנוכל להציע כגמול למיסתורין.

אין לתת לילד מורה האוהב את הספר ואינו אוהב את האדם.

כשיש לך התקף אסטמה אין לך נשימה. כשאין לך נשימה קשה לדבר. המשפט שלך חסום על ידי כמות האויר שאתה מסוגל להוציא מהריאות. זה לא הרבה, משהו בין שלוש לשש מילים. זה נותן לך כבוד למילה. אתה עובר בין ערמות המילים שעולות לך בראש. בוחר את הכי חשובות. וגם הן עולות לך. לא כמו אנשים בריאים שמוציאים את כל המילים שהצטברו להם בראש כמו שמוציאים אשפה. כשמישהו בזמן התקף אומר 'אני אוהב אותך' או 'אני נורא אוהב אותך' יש הבדל. הבדל של מילה. מילה זה המון, כי מילה יכולה להיות 'לשבת', 'ונטולין' או אפילו 'אמבולנס'.