אתה | ציטוטים

"אם אתה מחייך אל העולם, העולם מחייך אליך בחזרה." ואני טענתי " אם אתה מחייך אל זרים בישראל, הם יזמינו משטרה." אבל בינתיים, הם רק חייכו אליו בחזרה, כמו ילדים.

אומרים שמלחמה היא החבר הטוב ביותר של המוות, אבל אני חייב לספק זוית ראיה שונה בנושא. עבורי, מלחמה היא כמו הבוס החדש שמצפה לבלתי-אפשרי ממך. הוא מביט מעבר לכתף שלך, חוזר על אותו דבר, ללא הרף. "תשלים את המלאכה, תשלים את המלאכה." אז אתה עובד קשה יותר. אתה משלים את המלאכה. הבוס, עם זאת, אינו אסיר תודה. הוא מבקש עוד.

"אם היית מבקש הייתי עושה את זה," אמר לבסוף, והיישיר אליי מבט. השפלתי את עיניי. עד היום אני מתקשה להסתכל בפנים לאנשים כמו חסן, שמתכוונים לכל מילה שהם אומרים.

"אבל אני תוהה," הוסיף. "אם בכלל היית מבקש ממני לעשות דבר כזה, אמיר אגא."

וכך, ללא שום קושי, הוא העמיד אותי במבחן הקטן הזה. אם יש בדעתי להשתעשע ולהעמיד את נאמנותו למבחן, כך כנראה חשב, אז הוא ישתעשע בי ויעמיד את הגינותי במבחן.

הצטערתי שבכלל פתחתי בשיחה הזאת. "אל תדבר שטויות, חסן, אתה יודע שלא הייתי עושה דבר כזה."

חסן החזיר לי חיוך, אלא שאצלו הוא לא נראה מאולץ. "אני יודע," אמר. וזה מה שמאפיין אנשים שמתכוונים לכל מילה שהם אומרים. הם חושבים שכך זה גם אצל אחרים.

ניסיון הוא מה שאתה מקבל כשאתה לא משיג את מה שרצית. ולעתים קרובות ניסיון הוא הדבר בעל הערך הרב ביותר שיש לך להציע.

"קחי עוד קצת תה," אמר הארנביב לאליס, בלבביות רבה.

"עוד לא לקחתי כלום", ענתה אליס בקול נעלה: "אז איך אני יכולה לקחת יותר?"

"את רוצה להגיד שאתה לא יכולה לקחת פחות," אמר הכובען: "קל מאוד לקחת יותר מלא כלום."

יש דברים שאתה יודע, ודברים שלא, הנודע והלא-נודע, וביניהם יש דלתות. זה אנחנו.

כשקרב קיצו של יום הלימודים, היינו מחכים קצרי רוח לקול פעמונו (של שמואל שמש בית הספר). וכשצלצל, היינו פורחים מבית הספר כציפורים בהיפתח סוגר הכלוב. משל לעוף שהוא נתון בכלוב, בא חברו ועמד לו על גביו. אמר לו אשריך מה מזונותיך מצויים לך. אמר לו במזונותי אתה מסתכל ולכלאי אי אתה רואה. אל תשלח ידך אל הפעמון, שמואל, שלא יסתיים יום הלימודים. הנח לו ויימשך כנצח. הנח לנערים וישחקו בטרם חושך.

העולם מלא בתעלומות. כל בית, כל משפחה הם מעין תעלומה. אדוני, אנחנו איננו עוסקים בתעלומות. אנחנו מקבלים שכר בעד שמירת הסדר. האם אתה חושב שאנו מתחקים אחר עקבותיו של גנב מתוך סקרנות? אחנו עוקבים אחריו כדי להושיבו מאחורי סורג ובריח. רק דברים מעטים אינם בגדר תעלומה. הסדר אינו תעלומה. הצדק אינו תעלומה. המשטרה גם היא אינה תעלומה. אפשר לציין כתעלומה את מחשבות החתולה שלך. הכל נחשב לתעלומה, פרט למעשים פליליים. שכן עבירה פלילית, זוהי כבר מציאות מסוימת, קטע שעליו זרקנו אלומת אור. זהו מין דימוי משונה, כי המשטרה ובעיקר הבלשים מתעניינים בתעלומות. אנחנו מצפצפים עליהן, אותנו מעניינות הזוטות, אדוני, אותנו לא מעניין הפשע משום שיש בו תעלומה אלא משום שהוא מהווה עבירה. איננו רודפים את הנוכל מתוך התעניינות אינטלקטואלית. הבן אדוני, כשם שמישהו חייב לשחוט עגלים. אבל לשחוט עגלים מתוך סקרנות, זוהי ברבריות.

הוא הביט החוצה אל הרחוב. "אינך יכול שלא לתהות, כשאתה מסתובב בעיר. האם אנחנו שונים? אולי גם אנחנו נלכדנו בחלום כלשהו." הוא החווה לעבר ההמון שנע לאורך הרחוב ואמר, "הדברים שמסתובבים להם בראש, הדברים שהם מאמינים בהם. מי יודע עד כמה הם אמיתיים? בעיני, כולנו נראים עכשיו כמו שירים מהלכים, כמו נובלות מהלכות, וכל זה נראה אמיתי רק בפעמים היחידות שבהן מישהו הורג מישהו."

במסע-העסקים הבא שלך לפאריס תיגש בבקשה למוזיאון רודן. יש שם פסל, 'המשורר והמוזה'. תביט בו, פעמיים. אחר-כך תבדוק בחנות המזכרות אם עדיין מוכרים שם את הגלויה של הפסל הזה. מתחת לתמונת הפסל הם הוסיפו פעם ציטוט (אתה יודע שאסור באיסור חמור לסמוך עלי בציטוטים ובמי אמר למי, אבל נדמה לי שזה של בודלר): 'הנה ללאוטה שלך, משורר, ותן לי נשיקה'. תקנה לך את זה ממני.

אהבה, אני חושב, היא רגש שמאוד קשה לכמת אותו. מאוד קשה למדוד. אנחנו מרגישים אותו לעיתים כל כך נדירות ואנחנו נסחפים לתוכו בצורה כל כך טוטאלית שאנחנו אף פעם לא מצליחים באמת להגדיר לעצמנו עד כמה אנחנו רוצים וצריכים ואוהבים משהו. וזה בסדר, יש דברים בעולם שלא אמורים להימדד. געגוע, לעומת זאת, הוא רגש ברור הרבה יותר. לפי מידת הגעגוע אנחנו יכולים לדעת עד כמה אהבנו את מי שנעלם לנו. אתה בר מזל, מיכאל. אתה חווה געגוע כשעוד יש לך סיכוי להחזיר לעצמך את האהבה. רוב האנשים מגיעים לגעגוע רק כשמאוחר מידי. ואתה, אתה יכול להסתכל מעמקי הבור שאתה נמצא בו עכשיו ולהבין כמה גבוה תוכל להגיע אם רק תיתן לעצמך סיכוי. כל זמן שהיא לא מתה, מיכאל, אתה יכול לגלות מחדש איך לאהוב אותה ולהיות נאהב על ידה. "מאוחר מידי" זה ביטוי שקשור לארועים מסוג אחר. בשביל רוב האנשים זו רק הוכחה, הוכחה מאוחרת מידי, שהם אהבו באמת. אתה יכול לרתום את זה. בהחלט לא מאוחר מידי בשבילכם, מיכאל.

"ובכן, בנוגע לזה," ענה הקוסם, "אני חושב שאתה טועה לרצות לב. לרוב האנשים הוא פשוט גורם לעצב. אילו רק ידעת עד כמה אתה בר-מזל שאין לך אחד."

הלב שלך אינו נמדד על פי כמה אתה אוהב; אלא על פי כמה אחרים אוהבים אותך.

"זה מוכיח שאתה יוצא דופן," השיב הדחליל; "ואני משוכנע שהאנשים היחידים ששווים התייחסות בעולם הם אלו אשר יוצאי דופן. האנשים הרגילים הם כמו העלים של עץ, הם חיים ומתים מבלי שיבחינו בהם."

קבוצת כדורגל היא כמו אישה יפה. אם אתה לא מזכיר לה את זה, היא שוכחת שהיא יפה.