- מציג ציטוטים 285 - 300 מתוך 1057 תוצאות עבור הערך אני
כשילד שואל אותי "איך אחיה לנצח?" אני אומר לו - עשה את מה שאתה אוהב, ואהוב את מה שאתה עושה, וזה סיפור חיי.
9.4
פחות או יותר בכל מקום באולימפיאדה האחרונה הייתה אבקה לבנה. זו הייתה בעיה גדולה. כלבי-החיפוש, שקיבלו הוראה למצוא אנתרקס, אמרו אחד לשני: "לא, תלך אתה, תלך אתה!" כלבים מסכנים... הם חיפשו אנתרקס וקוקאין. ואז בסוף היום בכלוב שלהם אתה שומע אותם אומרים "אני לא מצליח לטעום את התחת! אני לא יודע למה!"
8.8
הוא שתק.
"על מה אתה חושב עכשיו?"
זה לא נראה לו חכם לגלות לה שבדמיונו ראה את עצמו מבשל אותה בסיר גדול של קניבלים, וצוחק צחוק מרושע בשעה שהיא טובעת בתוך המרק תוך זעקות ייסורים.
"על כלום", אמר בקצרה.
"אוקיי, אז אני אגיד לך על מה אני חושבת."
אלוהים, את מי זה מעניין? אבל הוא נתן לה לדבר, זה איפשר לו לנוח.
"על מה אתה חושב עכשיו?"
זה לא נראה לו חכם לגלות לה שבדמיונו ראה את עצמו מבשל אותה בסיר גדול של קניבלים, וצוחק צחוק מרושע בשעה שהיא טובעת בתוך המרק תוך זעקות ייסורים.
"על כלום", אמר בקצרה.
"אוקיי, אז אני אגיד לך על מה אני חושבת."
אלוהים, את מי זה מעניין? אבל הוא נתן לה לדבר, זה איפשר לו לנוח.
{ מתוך הספר "הרמת מסך", מפי הדמויות זהבה (פסיכולוגית) וירדן (מטופל) }
7.3
אתה יוצא לבר ורואה בחורה לבושה טוב. אתה חייב לומר לה משהו. "איזה ציצים!" אתה אומר. היא שומעת, מסתובבת אלייך עצבנית ואומרת: "היי היי, זה שאני לבושה ככה, לא הופך אותי לזונה." האמת שהיא צודקת, אז ניקח מקרה אחר.
תדמיינו אותי, דייב שאפל הקומיקאי, מסתובב סתם ככה ברחוב במדים של שוטר. מישהו עלול לרוץ אליי ולומר "אדוני השוטר! טוב שאתה פה, בוא יש בעיה... מהר!" ואני אומר לו: "היי היי, זה שאני לבוש ככה, לא הופך אותי לשוטר". הבנתם? אז אולי את לא זונה... אבל את בהחלט לובשת מדים של זונה.
תדמיינו אותי, דייב שאפל הקומיקאי, מסתובב סתם ככה ברחוב במדים של שוטר. מישהו עלול לרוץ אליי ולומר "אדוני השוטר! טוב שאתה פה, בוא יש בעיה... מהר!" ואני אומר לו: "היי היי, זה שאני לבוש ככה, לא הופך אותי לשוטר". הבנתם? אז אולי את לא זונה... אבל את בהחלט לובשת מדים של זונה.
{ מתוך הסדרה "המופע של דייב שאפל" }
9.5
כשאמרתי שאני רוצה להרכיב צוות כותבים קומי ש-80 אחוז ממנו יהיו יהודים בוגרי ליגת הקיסוס, אנשים חשבו שאני משוגע. הם אמרו שחייבים 90, 95 אחוז.
{ מתוך נאום בטקס הענקת פרס אמי, 2005 }
9.5
"אני רק בת שש-עשרה," היא אמרה, "ואני לא יודעת הרבה על העולם, אבל דבר אחד אני יודעת בוודאות. אם אני אכן פסימית, אז המבוגרים בעולם הזה שאינם פסימיים, הם חבורה של מטומטמים."
{ מתוך הספר "קורות הציפור המכנית", מפי הדמות 'מאי קסהארה' }
8.7
"...מערכת החוק עוסקת בדברים השייכים לעולם זה, ותו-לא. העולם שבו צל הוא צל ואור הוא אור, יין ויאנג הם יין ויאנג, אני אני, והוא - הוא. אבל אתה אינך שייך לעולם זה, איש צעיר. העולם שאתה שייך אליו נמצא מעל לעולם הזה או מתחתיו."
"מה עדיף?" שאלתי מתוך סקרנות צרופה, "מעל או מתחת?"
"זה לא שאחד מהם עדיף" אמר... "זו לא שאלה של טוב או רע. הנקודה היא, לא להתנגד לזרם. אתה עולה כשאתה אמור לעלות ויורד כשאתה אמור לרדת. כשאתה אמור לעלות, מצא את המגדל הגבוה ביותר וטפס לראשו, כשאתה אמור לרדת מצא את הבאר העמוקה ביותר ורד לתחתית. כשאין זרימה, השאר במקומך. אם תתנגד לזרימה, הכול יתייבש. אם הכול מתייבש, העולם נעשה אפלה."
"מה עדיף?" שאלתי מתוך סקרנות צרופה, "מעל או מתחת?"
"זה לא שאחד מהם עדיף" אמר... "זו לא שאלה של טוב או רע. הנקודה היא, לא להתנגד לזרם. אתה עולה כשאתה אמור לעלות ויורד כשאתה אמור לרדת. כשאתה אמור לעלות, מצא את המגדל הגבוה ביותר וטפס לראשו, כשאתה אמור לרדת מצא את הבאר העמוקה ביותר ורד לתחתית. כשאין זרימה, השאר במקומך. אם תתנגד לזרימה, הכול יתייבש. אם הכול מתייבש, העולם נעשה אפלה."
{ מתוך הספר "קורות הציפור המכנית" }
10
שמעתי פעם ברדיו איזה חכם מדבר, שאמר שאנחנו זה כל מה שמעל הטבע שלנו. יש את הטבע שלנו, וזה אנחנו, החיות, הגורילות, שאם אנחנו רעבים אז נרצה להרוג את ההוא לפנינו בתור במקדונלד'ס, ואם אנחנו ממהרים אז נחתוך את כל הפקק, ואם אנחנו רוצים עוד כסף אז נעגל קצת פינות, ואם אנחנו חרמנים אז נבגוד קצת, ואם אנחנו רוצים עוד כבוד אז נשקר קצת. אבל יש גם את האפשרות האחרת: לא להיות גורילה, להתגבר. לקלוט את עצמך ברגעים האלה ולעצור הכל ולהתגבר. וזו גם הבחירה החידה שלנו בחיים, כי מקדונלד'ס או בורגר ראנץ', פרטנר או סלקום, יס או הוט, זה לא בדיוק בחירה. הבחירה היא האם אני נכנע או מתגבר, כועס או מוותר, אוהב או שונא.
אז להגיד "ככה אני" זה לא תירוץ. כולנו ככה. השאלה אם אתה רוצה להתגבר על ה"ככה אני" ולהיות אדם, או להיכנע לו ולהיות גורילה.
אז להגיד "ככה אני" זה לא תירוץ. כולנו ככה. השאלה אם אתה רוצה להתגבר על ה"ככה אני" ולהיות אדם, או להיכנע לו ולהיות גורילה.
{ מתוך הספר "קציצות" }
9.9
המעבר מעיצוב המוצר אל עיצוב החוויה - זה שכולם מדברים עליו - הוא חשוב מאוד לדעתי. עיצוב השירות והחוויה מרחיק אותך, לעת עתה לפחות, מהדברים הבסיסיים יותר, ובמקום הוא גורם לך לנסות להבין בני-אדם ואת הצרכים שלהם. אישית, אני מאמין שמומחי טכנולוגיה ומהנדסים שואבים הרבה יותר מוטיבציה כשהם מייצרים משהו בעל-ערך עבור בני-אדם, מאשר מהתקדמות הטכנולוגיה. הם חושבים, "אנחנו הולכים לעצב שירות או חוויה שאנשים באמת רוצים או צריכים, וזה הולך לשנות את החיים שלהם." זה נותן להם מוטיבציה להפיק מעצמם את הטוב ביותר, לקחת את הטכנולוגיה רחוק יותר, לעבוד קשה יותר, או לצאת מעורם כדי לעשות משהו חדשני, כי יש להם אמפתיה גדולה יותר עבור האדם שהם מעצבים את החוויה עבורו.
בחורף, לדוגמא, רציתי לכתוב בהרחבה על המעברות שכוסו בשלג וטבעו בשיטפונות, והעורך אמר לי שזה לא התחום שלי. עד היום אני לא יודע מה כן התחום שלי. הייתי רוצה להיות עיתונאי רב תחומי, כי יש קשר הדוק בים התחומים השונים, והם אינם ניתנים לחלוקה. רק עצלנים אוהבים את סידור העבודה הזה - כל אחד מתעסק בענייניו, כפי שהעורך אוהב להדגיש. אבל אני לא עצלן בכלל, אני דווקא חרוץ, ולא אכפת לי לכתוב כל יום על נושא אחר, כי כולם בוערים והשרפה היא אחת.
{ מתוך הספר "לפיכך נתכנסנו" }
7.4
בעיתון האזרחי המפוקפק הזה צריך להפריד בין ידיעה לעמדה, וזאת הנחיה חד משמעית כאן במערכת. אבל אני לגמרי לא תמים כפי שאני נראה או נשמע, ואני יודע איך מגניבים השקפת עולם ודבר הגות קטן אל תוך הנתונים והתיאורים מהשטח. מעולם לא האמנתי שעיתונאי בעל הכרה ומצפון יכול להסתפק בתיאור המצב כאילו היה צלם. אם יש לו עמדה, שומה עליו להביע אותה, ואסור לו להחביא אותה. זה כל האני מאמין שלי על רגל אחת.
{ מתוך הספר "לפיכך נתכנסנו" }
8.3
ימי ההולדת האלה. אני אומר לך, הם הורגים מערכות יחסים. אם יש בעיה כלשהי במערכת יחסים, יום-הולדת תמיד יוציא את זה החוצה.
{ מתוך הסדרה "סיינפלד" , מפי הדמות "ג'ורג' קוסטנזה" (עונה 2, פרק 14) }
8.8
כשאני לא מתאמן יום אחד אני שם לב; כשאני לא מתאמן יומיים הקהל שם לב.
9.8
אני מוכרח להגיד לכם את האמת, אנשים. כשמדובר בבולשיט - בולשיט ענק ברמת ליגת העל - אתם חייבים לכבד את אלופת כל הזמנים של הבטחות הכזב והטענות המוגזמות: הדת. זה סיפור הבולשיט הגדול ביותר שסופר אי פעם, בלי תחרות. תחשבו על זה: הדת הצליחה לשכנע אנשים שיש אדם בלתי נראה שחי בשמיים ומסתכל על כל מה שאתה עושה, כל דקה בכל יום. ולאדם הבלתי נראה הזה יש רשימה מיוחדת של עשרה דברים שהוא לא רוצה שתעשה. ואם אתה עושה משהו מעשרת הדברים האלה אז יש מקום מיוחד, מלא באש ועשן ועינויים וייסורים, שהוא ישלח אותך אליו כדי שתסבול ותבער ותיחנק ותצרח ותבכה לנצח נצחים עד סוף כל הזמן.
אבל הוא אוהב אותך.
הוא אוהב אותך. הוא אוהב אותך, והוא צריך כסף. הוא תמיד צריך כסף. הוא כל יכול, כל יודע וכל חכם - ואיכשהו, הוא פשוט לא מצליח להתנהל עם כסף. הכנסייה מקבלת מיליארדי דולרים, היא לא משלמת מיסים, והיא תמיד צריכה עוד קצת. עכשיו, מה אתם אומרים על זה בתור סיפור בולשיט טוב? הולי שיט.
אבל הוא אוהב אותך.
הוא אוהב אותך. הוא אוהב אותך, והוא צריך כסף. הוא תמיד צריך כסף. הוא כל יכול, כל יודע וכל חכם - ואיכשהו, הוא פשוט לא מצליח להתנהל עם כסף. הכנסייה מקבלת מיליארדי דולרים, היא לא משלמת מיסים, והיא תמיד צריכה עוד קצת. עכשיו, מה אתם אומרים על זה בתור סיפור בולשיט טוב? הולי שיט.
{ מתוך המופע "כולכם חולים" (1999) }
9.2