אני | ציטוטים

יעליק, אני מחזיק כעת את תמונתך בידי ובאצבעות משי אני הופך בה והופך ואינני יודע על איזה צד להשאירה. כל כך הרבה אומרת אותה הקדשה טבעית היוצאת מהלב, ומצד שני תמונתך, יעליק שלי היפה, ואני מסתכל ומסתכל ואינני רווה.

יעל, כל כך הרבה דברים רציתי עוד לספר לך, אך כאשר הייתי מסתכל בך וטובע בעינייך ובכל האווירה האופפת אותך, שוב לא היה טעם למלים, הם איבדו את כל ערכם והייתי מעדיף לעצום את עיני ולשקוע באושרנו עד אין סוף. רק כאשר חזרתי הביתה פתאום נזכרתי בדברים רבים והצטערתי שלא סיפרתי לך אותם.

כעבור ימים אחדים הצטרף ישו לתלמידיו ומרים המגדלית הלכה איתו, אביט בצלך אם לא תרצה שאביט בך, אמרה לו, והוא ענה, אני רוצה להיות בכל מקום שיהיה בו צילי אם שם יהיו עינייך. הם אהבו זה את זה, ואמרו זה לזה מילים כאלה לא רק משום יופיין או אמיתותן, אם אפשר שיהיו יפות ואמיתיות בעת ובעונה אחת, אלא מפני שחשו כי קרבה ובאה שעת הצללים, והיה עליהם להתחיל להסתגל, עדיין יחד, לחשיכת ההיעדרות המוחלטת.

אני לא ממציא דמויות כי היושב במרומים כבר המציא מיליונים.

השעה מאוחרת, ואני רוצה כל כך לשקוע לתוך מין תהום של שינה כבדה ללא חלומות. בבוקר, כאשר אני מתעורר, יש ואני מופתע; האם באמת ישנתי, או פשוט חדלתי מהיות כל אותן שעות.

ככלל, אחרי אונקייה של ויסקי אני חוטף בחילה נוראית, או שאני מתחיל לסרוק את החדר בחיפוש אחרי חסרי אמונה.

אני מן פרנואיד במהופך - אני חושד באנשים שהם זוממים לעשות אותי מאושר.

ואף אני, הנני כמותם. אולם מה בכך, המוות אינו ולא כלום לגבי אנשים אשר כמוני. זהו מאורע הנותן להם צידוק.

האמת היא שרק בשבתי במכונית בין המקום שעזבתי כרגע ובין המקום שאני נוסע אליו, רק אז אני מאושר, רק במכונית ורק בעת הנסיעה אני מאושר, כשאני מגיע למחוז חפצי אין אומלל ממני. אחת היא לאן אני מגיע, אני מגיע אומלל. אני נמנה עם האנשים שאינם סובלים בעצם שום מקום על פני האדמה והם מאושרים רק בין המקומות, בין המקום שעזבו למקום שהם נוסעים אליו.

פשוט, הוא הגה בה תמיד. מה שהיה רוצה זה הרי לכתוב לה מכתב להצדיק את עצמו. "אבל דבר זה קשה," אמר. "זה זמן רב שאני הוגה בכך. כל זמן שאהבנו זה את זה, הבינונו זה את זה בלי מלים. אבל לא לעולם אוהבים. בשעה מסוימת היה עלי למצוא את המלים שהיו עוצרות בה, אולם לא עלה בידי."

אם אנצח, אני גאון. אם אפסיד, אני מטורף. זה טבעה של ההיסטוריה.

ניבלר: אתה התקווה האחרונה של היקום!

פריי: אז אני באמת חשוב? איך שאני מרגיש כשאני שיכור - זה בעצם נכון?

ניבלר: כן, רק שה-"דייב מת'יוס בנד" לא באמת שווים.

מוניקה: היי פיבס, את יודעת על מה אני חושבת?

פיבי: או! אוקיי. את חושבת, איך כל כך הרבה זמן עבר מאז שעשית סקס עד שאת תוהה אם שינו את זה?

מוניקה: לא, למרות שעכשיו אני חושבת על זה.

רוס: מה קרה?

צ'נדלר: החייט של ג'ואי... ניצל אותי.

ג'ואי: לא יכול להיות, אני הולך אל הבן-אדם הזה כבר 12 שנה!

צ'נדלר: הוא אמר שהוא הולך לטפל בתפר הפנימי של המכנס, ואז הוא משך את היד לאורך הרגל שלי, ואז... בהחלט הייתה שם... חפינה.

ג'ואי: נו באמת! ככה עושים תפר פנימי במכנסיים! רוס, תגיד לו. לא ככה מודדים מכנסיים?

רוס: כן, בהחלט. ככה עושים את זה... בכלא!

דאגתי כל כך הרבה למראה שלי ולכך שאעשה הכל כמו שצריך, עד שחצי מהזמן הרגשתי שאני מתחזה לנערה - במקום להיות נערה באמת.

אתה לא תוכל להבין זאת. אתה איבדת את כל משפחתך בקאמבודיה. יש לך על מי לחשוב. אבל אני מעולם לא איבדתי אף אחד. אין לי אף אחד, אפילו לא איזה בן-דוד, בין ששת מיליוני היהודים שהשמידו הגרמנים. אפילו הורי לא נהרגו, הם מתו בלא עת, בכל הכבוד, לפני היטלר. אני בן שמונים וארבע ואין לי את מי לבכות. בדידות נוראה היא לאבד אדם אהוב, אך מי שלא איבד אף אחד, הבדידות שלו נוראה עוד יותר.