מורה להיסטוריה | יציאות

כל הדור של היום עם ה-'זה' וה-'כאילו'... פעם בא אלי תלמיד ואמר לי: 'שמתי את הזה שלי בזה שלך'. תירגעו, הכוונה היא את העבודה שלו בתא שלי.

כתוב לך 'הצג', לכי תידעי מה רוצה ממך הטמבל שכתב את הבחינה... כמובן שאני כתבתי את הבחינה...

כולם להיות בשקט מוחלט! אני לא צוחק - יש קולות בראש שלי והם מתערבבים עם הקולות שלכם וזה מעצבן!

הצהרת בלפור הייתה צ'ארטר - החלום הרטוב של הציונות המדינית. לא, אל תכתבו את זה במבחן...

עכשיו אני עושה את מה שאני עושה (מלמד) מתוך מזוכיזם.

כשאני מכתיבה אף אחד לא כותב איתי!

מי שלא בכיתה שתצביע!

אני מקשיבה לכם בעין אחת.

אני לא מאמינה... אני לא מאמינה שזה קורה לי... זה סיוט... זה פטה מורגנה... אני רוצה להתעורר.

בואו נחשוב שאנחנו הקונגרס היהודי. בואו נדמיין שאנחנו הקונגרס הציוני. ואני הרצל! למרות שאין לי שפם וזקן.

אני אספר לכם סוד ידוע.

עיניים בלונדיניות ושיער כחול.

תשתקו כשאתם מדברים איתי!

מורה: "נו מה קרה?!"

תלמיד: "הוא לקח לי את העט!"

מורה: "נו תפסיקו להתנהג כמו תינוקות! הנה, קח לו את הקלמר."

המורה עומד מחוץ לכיתה ומדבר בסלולארי בקול, מה שנשמע מחוץ לדלת זה:

"אבל אני לא רוצה להיכנס, הם מסריחים..."