בני אדם עוצבו למטרות רבות. בדידות אינה אחת מהמטרות האלו.

בדידות אינה תמיד כאב, עיתים היא הקשבה עמוקה להדי פעימות הלב.

אנו באים לעולם לבד, ועוזבים אותו לבד.

האדם חי חיים של בדידות, דלות, מיאוס חיים בהמיים וקצרים.

לעתים, החברה הטובה ביותר היא הבדידות.

השיחה מעשירה את בינתנו, אך רק הבדידות היא בית האולפנה של הגאון.

כולנו בודדים בתוך גופנו, כמו אסירי עולם.

אלוהים ברא את האדם, וכאשר הבחין שבדידותו איננה מושלמת נתן לו אשה כבת לוויה, כדי שיחוש בבדידותו ביתר שאת.

הננו לבד בעולם, עם בודדים. בבדידות הזאת של הגזע נגדל. בבדידות הזאת המוקפת טבעת זעמים, מן הבדידות הזאת עוד יצאו לביאים וראמים.

עכשיו אני יודע הכי קרוב לבד,
פגשתי אמרגן שקרן, עשה אותי כוכב,
ועכשיו אני רחוק לי, אלפי שנות אור מכם,
אז תשארו פשוטים, זה רק לטובתכם.

יש מי שבשבילו הבדידות היא בדידותו של המוגבל, ויש מי שבשבילו הבדידות היא בריחה מהמוגבל.