ופעמים שהתירו חכמים לשקר, כגון לעשות שלום בין אדם לחברו (יבמות, סה, ב), וכן מותר לשבח הכלה לפני החתן שהיא נאה וחסודה ואף-על-פי שאינו כן (כתובות יז, א).

יש מפולפל ועושה סברות לקיים השקר עד שנראה שהוא אמת, אבל החכם מבין כל אחד להבדיל בין השקר ובין האמת. וזה דבר ידוע לכל, שהשקר והאמת תכופים בלב אחד. יש אדם מזויף, אפילו שיודע בוודאי שהדבר שקר הוא נמשך אחריו, כל-שכן כשיש ראיות לצדדים לשקר, שדומה להיות אמת, שבוודאי ימשך אחר שקרו. אבל יש אדם אמתי, ולא יעשה שקר אלא כשיש סברות לו לשקר, אז הוא נמשך אחר השקר. והחכם יכחיש הסברות של שקר בחכמתו.

דע, כי כאשר ישקול האדם כסף וזהב במאזניים, ויבחין בין קל לכבד; כך ישקול האדם החכם במאזניים להבדיל השקר והאמת.

השקר יכול לעשות את דרכו סביב חצי-עולם, בעוד האמת עדיין לא סיימה לקשור את שרוכיה.

...אנחנו אף לכזב לא נדע בשכלנו אנו! רשאי אתה לכזב לי, ואולם כזב על פי דרכך אתה ואז על פיך אשקך. הכזב על פי דרכך אתה - הרי זה כמעט טוב מן האמת על פי אחרים. במקרה הראשון הרי אתה אדם, אך בשני אינך אלא ציפור בלבד! האמת לא תברח אולם מקור החיים עלול להסתם.

דבר כזב - לעולם לסליחה ניתן; חביבים כזבים, לפי שהם מוליכים אל האמת. לאו, המרגיז הוא בכך, שהללו מכזבים, ונוסף לכך לכזביהם - הם יסגודו.

יותר מדי אנו מסתתרים מאחורי תדמיות שפוטרות אותנו מלבחון מי אנחנו באמת.

אם עיניו של אדם מתרוצצות לצדדים, אות הוא שמצפונו אינו נקי.

לשקר יש פרחים, אך אין לו פרי.

כך עונשו של בדאי, שאפילו אומר אמת אין שומעין לו.

האשלייה אי-אפשר לאוכלה. אין אוכלים אותה - אך היא מזינה.

אנשים לא מאמינים לשקרים משום שהם חייבים, אלא משום שהם רוצים.

בן אדם שיודע יותר מדי ימצא שקשה מאוד בשבילו לא לשקר.

השקר מקור כל אסון. השקר ראשית כל סבל.

אף אחד לא משלה אותנו. אנחנו משלים את עצמנו.