האדם החופשי לא ישאל מה המדינה יכולה לעשות למענו, ולא מה הוא יכול לעשות למענה.

חברה שמציבה שוויון לפני חופש לא תקבל אף אחד מהם. חברה שמציבה חופש לפני שוויון תקבל במידה רבה את שניהם.

האדם הוא חופשי, אך החופש שלו חדל להתקיים כשהוא מפסיק להאמין בזאת.

האדם הוא חופשי; אך אל לנו להניח כי יש לו החירות לעשות כל שיחפוץ, שכן הוא הופך עבד ברגע שהוא מתיר לפעולותיו להישמע למרותה של תשוקתו. האדם שמסוגל להתגבר על עצמו ולהמתין עד שהטבע שלו יגיע לשיווי המשקל הנכון, הוא באמת ובתמים אדם נבון, אולם בריות שכאלה נדירות להפליא.

ישנן ציפורים שלא אמורות להיות כלואות, זה הכל. הנוצות שלהן ססגוניות מדי, השירה שלהן מתוקה ופראית מדי. אז אתה מניח להן לעוף...

אתה כן הופך ממוסד. כשאתה לוקח מאדם את החופש שלו ומלמד אותו לחיות בתא, נראה שהוא מאבד את היכולת לחשוב במימדים. הוא כמו הארנב שהזכרתי, קפוא מול אורות הפנס של המשאית המתקרבת, שעתידה לקטול אותו. לעיתים קרובות מאוד עבריין שזה עתה שוחרר ינסה להוציא לפועל איזה פשע טיפשי, בלי שבריר של סיכוי להצליח... ומדוע? כי זה יחזיר אותו פנימה. חזרה למקום בו הוא מבין איך הדברים עובדים.

איזהו חופשי? כל שאינו ירא את המוות.

"אני נלחמת לחירות, אני בת-חורין ועושה כרצוני!"

"חירות פירושה לפעול לפי רעיון; לא לעשות כרצונך."

"במה דברים אמורים - בגברים; אבל אני אשה; כשאני רואה גברים עולה בדעתי דבר אחד בלבד: לבחור מישהו מביניהם."

זה כמו ההבדל, חשב לעצמו, בין להיות מובל בכח אל הזירה שבה תיאבק על חייך, לבין להיכנס אל הזירה מתוך בחירה, בראש מורם. אולי יהיו מי שיגידו שבעצם אין פה בחירה, אבל דמבלדור יודע - וגם אני יודע זאת - שזה כל ההבדל שבעולם.

עבד חולם על החירות, אדם חופשי חולם על עושר, העשירים חולמים על כוח, ובעלי הכוח חולמים על החירות.

הניצול לרעה של החירות הורג אותה תמיד.

"לא אינך חפשי", אמר. "החבל שאתה קשור אליו, אפשר ארוך הוא יותר מן החבל של בני-אדם אחרים. אך זה הכל, ותו לא. אתה קשור בחבל ארוך יותר, אדון. אתה בא והולך, ואתה מדמה בנפשך שאתה חפשי, אבל הרי מעולם לא ניתקת את החבל שאתה קשור בו. וכשאין אדם מנתק את החבל..."

"עוד יבוא יום ואנתקו!" אמרתי בהתרסה, משום שדבריו של זורבה פגעו בפצע פתוח שבלבי והכאיבו לי.

אדם חופשי הוא מי שאיננו מפחד ללכת עד הסוף במחשבתו.

היכן שהמדינה מתחילה, שם מסתיימת החירות האינדיבידואלית, ולהפך.

חירותו של אדם מורכבת מדבר אחד בלבד: מכך שהוא מציית לחוקים טבעיים משום שהוא עצמו הכיר בהם ככאלה, ולא משום שהם נכפו עליו על-ידי גורם חיצוני כלשהו, אלוהי או אנושי, קיבוצי או יחיד.