"לאמיתו של דבר, יש רק שני סוגי אנשים בעולם בכל הקשור לצרות," אנדי אמר, בעודו מסוכך על גפרור עם כפות ידיו ומדליק לעצמו סיגריה. "נניח שהיה בית אחד - גדוש ציורים ופסלים נדירים, ועתיקות מובחרות, רד. ונניח שבעל הבית הזה היה שומע על הוריקן אימתני שמתקרב היישר אליו. אחד משני סוגי האנשים האלה היה פשוט מקווה לטוב ביותר. ההוריקן ישנה כיוון, הוא היה אומר לעצמו. אף הוריקן ישר בדעתו לא יעז למחוק את כל הרמברנטים האלה, את שני הסוסים של דֶגַה, את ציורי הג'קסון פולוק והפול קלי שלי. יתרה מזאת, אלוהים לא יתיר את זה. ואם הנורא מכל קורה, הם גם ככה מבוטחים. זה סוג אחד של האנשים. הסוג השני היה מניח שההוריקן יחצה את הבית לשניים. אם החזאי היה מודיע פתאום שההוריקן שינה מסלול, האיש הזה היה מניח שהוא ישנה אותו שוב, חזרה, כדי להחריב עד עפר את הבית שלו. האיש השני יודע שלקוות לטוב ביותר זה לא נורא; כל עוד אתה מוכן לגרוע מכל."

לא ירד גשם כשנוח החל לבנות את התיבה.

אם אתה רוצה שאלוהים יצחק - ספר לו על התוכניות שלך.

מנסיוני בשדה הקרב למדתי, שלתוכניות אין ערך, אך לתכנון אין תחליף.

תכנית טובה היום עדיפה על תכנית מושלמת מחר.

אוגר בקיץ בן משכיל; נרדם בקציר בן מביש.

שתי הבעיות היחידות אותן אתה צריך לפתור כאשר אתה נוסע לירח הם איך להגיע לשם ואיך לחזור מהירח. אל תצא לדרך לפני שפתרת את שתי הבעיות.

אין תוכנית, חיים. נקודה.

לו היו לי שמונה שעות לכרות עץ, הייתי מקדיש שש מהן להשחזת הגרזן.

ההכנה היא הכל. נח לא התחיל לבנות את התיבה כשהתחיל לרדת גשם.