"אינני יודע מה פירוש אלוהים, כומר," אמר לו. "אבל אני יודע שאינני אלא נפח גס, בור ושוטה. ובכל זאת אילו הייתי אני בורא את העולם, היה העולם טוב יותר."

אם אלוהים קיים, דבר שאני באמת לא מאמינה בו, הוא יבין שיש גבול להבנה האנושית. הוא זה שברא את הבלבול הזה, שיש בו עוני, אי-צדק, חמדנות ובדידות. הכוונה שלו היתה מצוינת, אבל התוצאות עלובות. אם אלוהים קיים, הוא יהיה נדיב כלפי הברואים שרוצים להסתלק מהעולם הזה מוקדם יותר, והוא יכול אפילו לבקש סליחה על שהכריח אותנו לעבור פה.

העובדה שכל דבר שימושי להפליא התפתח מתוך מקריות בלבד היא צירוף מקרים משונה ובלתי-אפשרי כל כך עד שברי-דעת מסוימים בחרו לראות בזאת הוכחה סופית וחד-משמעית לאי-הקיום של אלוהים. הטיעון הוא פחות או יותר כזה:

'אני מסרב להוכיח שאני קיים', אומר אלוהים, 'שכן הוכחה נוגדת אמונה ובלי אמונה אין אני ולא כלום'. 'אבל', אומר האדם, 'דג הבבל מסגיר אותך, לא? לא מתקבל על הדעת שהתפתח במקרה. זה מוכיח שאתה קיים, ולפיכך, על פי טיעוניך שלך, אינך קיים. מ.ש.ל'. 'או, אלוהים', אמר אלוהים, 'על זה לא חשבתי.' ובו במקום מתפוגג בעננת היגיון. 'אה, זה היה קל', אומר האדם, ובתור הדרן ממשיך ומוכיח ששחור הוא לבן ונהרג במעבר החצייה הקרוב.

אלוהים שולח את הבשר, והשטן - את הטבחים.

אלוהים אינה אלא מילת חלום כדי להסביר את קיומו של העולם.

הדעה האווילית ביותר שהמציא ההומו-סאפיאנס מעודו היא שהאלוהים, אדון כל הבריאה, ריבון העולם, חפץ בהערצה המתקתקה של ברואיו, ניתן להטייה על ידי תפילותיהם, ומתקצף כאשר אינו מקבל את החנופה הזאת. עם זאת הפנטסיה האבסורדית הזאת מכסה את כל ההוצאות של התעשייה הכי עתיקה, הכי גדולה והכי פחות יצרנית שבכל ההיסטוריה. הדעה האוולית השנייה היא שההזדווגות היא ביסודה מלאת חטא.

רק לעתים נדירות (אם בכלל) מצליחים בני האדם לדמות אלוהים שיהיה נעלה עליהם. לרוב האלים יש נימוסים ומידות מוסר של ילד מפונק.

אלוהים הומצא על ידי האדם, והאדם הומצא על ידי השיטה העשרונית.

לא אלוהים בחר בנו, אנחנו בחרנו בו.

כמה שנתרחק מהכנסייה - נתקרב אל אלוהים.

אם מצאת לחיים שלך משמעות, אתה יכול לקרוא לה אלוהים.

בין כל מידות האלוהים, על אף שכולן שוות, מידת הרחמים זוהרת הרבה יותר ממידת הדין.

ערמומי הוא האלוהים, אך לא רשע.

כל הדברים חולפים, רק אלוהים לעולם מולך.

אלוהים נמצא בפרטים.