אדם וחברה | ציטוטים, ציטוט, פתגמים

אופטימיות היא האופיום של בני-האדם.

הוא התעמק בלימוד האמנות האריסטוקרטית הנעלה של חוסר-מעש מוחלט.

היכן שלא תהיה - אלו החברים שלך שיוצרים את עולמך.

זהו צורך אנושי בסיסי מאוד לדעת שיש מישהו שדואג לתהות איפה אתה אם אתה לא מגיע הביתה בלילה.

אם אתה חי בחברת זאבים, עלייך ליילל כמו אחד.

לכל אדם נקודת רתיחה שונה.

אם יום תשלום החוב לבנק היה מתקרב, ואנחנו היינו זקוקים לנעליים, אימי הייתה משיגה את הנעליים, ואחר כך מתמודדת עם אנשי הבנק. לא שהיא לא שילמה גם את החוב לבנק, אבל הילדים תמיד היו ראשונים בסדר העדיפויות.

אם תנין היה נושך את היד השמאלית של אופטימיסט, יכול להיות שהוא היה אומר בקול נעים ורווי-תקווה, "זה לא נורא כל כך. לפחות אף אחד לא ישאל אותי יותר אם אני ימני או שמאלי", אבל רובנו היינו אומרים משהו יותר כמו "אההה! היד! היד!"

כשאתה נותן ומתרוקן זו הקרבה, כשאתה נותן ומתמלא זו אהבה.

פעם, בארוחת ערב חגיגית, שמעתי את אבא שלי אומר שאפילו שהוא זקן זקן זקן, הוא מרגיש בן עשרים ואחת. אז אולי יש מקום בחיים שלך שאתה שוחק אותו כמו גלגל שחורץ תלם באדמה, או יותר טוב, כמו המקום הרך על הספה. ולא משנה מה עוד קורה לך, אתה חוזר לשם.