כשאדם הולך לקונצרט ושואלים אותו איך היה, הוא אומר "הנגנים ניגנו יפה". כששואלים אוהד כדורגל איך היה, הוא אומר "ניצחנו". זה ההבדל.

כדורגל פשוט הוא היפה ביותר; אבל הכי קשה לשחק כדורגל פשוט.

לעתים מבלבלים בין מהירות ובין ראיית-הנולד. כשאני מתחיל לרוץ לפני האחרים, נראה שאני מהיר יותר.

במה דומה הכדורגל לאלוהים? באדיקות שבה עוקבים אחריו המוני מאמינים ובחוסר האמון המוחלט שרוחשים לו האינטלקטואלים.

אני כל כך מהיר, שאתמול כאשר כיביתי את האור, הגעתי למיטה לפני שהחדר החשיך.

כמועדון כדורגל, יש לנו שילוש קדוש; השחקנים, המאמן והאוהדים. ההנהלה לא קשורה לזה - הם שם רק כדי לחתום על הצ'קים.

אם אתה ראשון - אתה ראשון, אם אתה שני - אתה כלום.

אם אתה מפחד ליפול מהאופנים - אל תעלה עליהן כלל.

קיבלנו 2 אדומים, שיחקנו עם 8 שחקנים, ועדיין הפסדנו.

בלאגן זה לא דבר רע. החוכמה היא שהבלאגן צריך להיות בשליטה.

ענין זה, היינו ריקוד, בעצם אינו אלא תולדות הרגלים, אבל הוא מעלה את הגוף למדריגת הנשמה. איש כי ילך לתומו לא יעשה עלינו רושם, כמוהו כאלפים כרבבות כמיליוני אנשים, כי מטבע האדם להלוך, כמו שמאידך גיסא דרכו של אדם לעמוד או לשבת או לשכב, כי כל הפונקציות הללו הן מטבע האדם. ואולם כי ירים איש את רגליו ויצא במחול, כי אז נפשו מתרוממת, גם נשמתו תגביה עוף, עד כי אמור נאמר כי כל איבריו, כל גופו הם בבחינת נשמה, כי בזאת התעלה הגוף, כי היה היה לנשמה.

[על רוז'ה פדרר:] לפעמים אני חושב שהדרך היחידה לעצור אותו היא פשוט לתת לו מכות.

[על לורן רובר:] אומרים שכשמישהו עוזב צריך להגיד עליו דברים טובים. נו, אז רובר הלך - וטוב שכך!

לדעתי מכבי ת"א זו אחת הקבוצות שתקח אליפות השנה בליגה.

אלו המשחקים האולימפיים ה-28, או כמו שהיוונים קוראים לזה: האולימפיאדה.