מגע ידיך כה מרפרף, כה מהיר, עד כדי כי איש אינו חושד בכוונת האהבה שבו המגע הזה מחזק אותי גם במפרך כל הימים.

השעות שאני מבלה בחברתך הן בעיניי גן מבושם, דמדומים עממים ומזרקה מתנגנת בהם.. את ורק את גורמת לי לחוש שאני חי... גברים אחרים, כך אומרים, ראו מלאכים, אבל אני ראיתי אותך, ובך די לי.

אהבתך היא נחמה בעת תוגה, שקט בעת הסערה, מנוחה בעת לאות, תקווה שעת ייאוש.

הייתי יכול למות למענך. האהבה היא אמונתי ואת עיקרה היחידה. את מפעימה אותי בעוצמה שאיני יכולה לה... איני יכול לנשום בלעדייך.

טוב לי להיות אני, טוב לך להיות אתה, אך טוב יותר לנו להיות אנחנו.

אנא הציעי תרופה שתעצור בעדי מלרעוד כמשוגע מרב שמחה כאשר אני מקבל וקורא את מכתבייך... הענקת מתנה לי, מתנה שכמותה אך לא חלמתי שאמצא בחיי אלה.

דברים רבים מצחיקים אותי. אבל הם מצחיקים פי כמה כשאני צוחקת יחד איתך.

לו יכולתי לכתוב את יפי עינייך ובבתי שיר למנות את סגולותייך; "כיזב המשורר", הדור הבא יאמר, "סגולות מלאך כאלה אין על פני האדמה".

את תמיד חדשה. האחרונה בנשיקותייך היתה המתוקה מכולן; האחרון בחיוכייך היה המאיר מכולם; האחרונה במחוותיך היתה האצילית מכולן.

בשבילי את השער לגן עדן. למענך אוותר על התהילה, על היצירה, על הכל.

בכל שעה, בכל מקום, אתה נמצא איתי - וכך אתה נותן בי אומץ להיות גם לבדי.

כל שאני אוהבת מאבד את חצי ההנאה שבו, אם אתה אינך מתחלק בו איתי.

כל אימת שאני זקוקה למישהו שיתחלק איתי בשמחתי, או מישהו שיחבק אותי כאשר עולמי מתנפץ לרסיסים, אתה איתי. ואני יודעת שתהיה איתי - מחר, תמיד.

מוטב לי להתמודד עם כישלון כשאתה לצדי, מאשר עם הצלחה בחברת כל אחד אחר.

מלותיך מפיגות את כל החששות בעולם וגורמות לי אושר. הן נחוצות לי עתה כמו אור שמש ואוויר. מלותיך הן מזוני, הבל פיך הוא ייני - אתה הכל בשבילי.