כשהכל מתגלגל בכי-רע, מה רב הוא הגיל לבחון את נפשך ולגלות את כוח-הסבל והאומץ שלה! אויב כל-יכול הסמוי מן העין - יש קוראים לו אלוהים, יש קוראים לו שטן - דומה כאילו מסתער הוא עלינו להשמידנו; אבל אין אנו נשמדים. מדי פעם בפעם כשאנו בני-האדם, יוצאים כמנצחים, אף-על-פי שלכאורה הננו מובסים כליל, הרינו חשים גיל וגאווה בל-יתוארו. השלווה החיצונית נהפכת לאושר עליון בל-יעורער.

היה זה כאילו פרץ הזעם העיוור הזה טיהר אותי כליל, סילק ממני כל שמץ של תקווה; ואז, עם מבט מוטה אל הרקיע האפל בעל שלל הסימנים והכוכבים - אז, בפעם הראשונה, הראשונה בהחלט, פתחתי את ליבי אל האדישות הנדיבה של היקום.

היא אמרה, "אם תלך לאט, אתה מסתכן במכת חום. אולם, אם תלך מהר, תתחיל להזיע, ובישיבתך בכנסייה תחטוף הצטננות." הבנתי את הנקודה שלה. כך או כך אין מוצא.

אדם אמר ליקום: 'אני קיים!', על אף זאת, השיב היקום, 'עובדת קיומך לא יצרה בי שום תחושה של מחויבות'.

עולם זה כשלעצמו אינו הגיוני, וזה כל שאפשר לומר. עם זאת, האבסורד הגדול הוא העימות שבין העולם הבלתי רציונאלי הזה לבין הכמיהה הפראית לבהירות, שקריאתה מהדהדת בלב אנוש.

האבסורד פורץ מתוך הקונפליקט שבין הקריאה האנושית ובין השתיקה הבלתי-הגיונית של העולם.