פאפא יאנארוס מחה את עיניו בהתמרמרות. הביט סביבו פן ראה אותו מישהו בקלקלתו. התאפק; אולם הנעימה הזאת, שנים כה רבות לאחר ששמעה, עדיין הוספיה לקרוע את לבו. כאילו הוסרה הקליפה הדקה העוטפת את התוך של בני-האדם, הקליפה העשויה דאגות יום-יום ופשרות פחדניות, והנעימה העצורה התפרצה משוחררת, ללא רסן. כל הנוראות שחשש פאפא יאנארוס כי הן נמצאות בתוך תוכו ולא העז לחשוף אותן לאויר העולם, שוחררו על-ידי הנעימה הזאת, ופאפא יאנארוס הביט מזועזע במה שנגלה לו בקרבו ובקרב העולם.

גם הבעת הרגש החזק ביותר אסור לה לעבור את גבול הטעם הטוב. גם כן המוזיקה, אסור לה לצרום את האוזן. היא צריכה לשמח את הלב, כלומר היא צריכה להישאר תמיד מוזיקה.

בית הלבנים היה אחד המקומות הקשוחים ביותר שניגנתי בהם... בחורים היו שותים ואז מכים אחד את השני כמו מסורים חשמליים. בקבוקים עפו מעל הבמה ולא היה נדיר לראות יריות ודקירות. אבל איכשהו, כל ההמולה הזו לא פגעה בי כלל. אני הייתי כל כך שמח שהיה לי מקום בו יכולתי לנשוף בחצוצרה.

מה שאנו מנגנים זה החיים עצמם.

המוזיקה היא רעש חושב.

הרגל את עצמך לזמר ניגון. זה ייתן לך חיים חדשים וימלא אותך בשמחה.

מוזיקה היא ניצחית. מוזיקה גדלה ומתבגרת איתך, עוקבת אחריך בליבך עד המוות.

מוזיקה טובה היא זו החודרת לאוזן בקלילות ועוזבת את הזכרון בקושי.

[על כשרון מוזיקלי:] אם לא נולדת עם זה, אינך צריך לגעת בזה.

עם התוים השגויים שאני מנגן בהופעותיי אפשר היה לכתוב סונטה נוספת.

את התוים אני לא מנגן טוב יותר מהרבה אחרים, אבל ההפסקות - שם נמצאת האמנות.

מוזיקה בנשמה נשמעת על-ידי היקום.

אני כותב את המוזיקה שאני אוהב. אם אחרים אוהבים אותה, יפה, הם יכולים ללכת ולקנות אלבום. ואם הם לא אוהבים אותה, הם תמיד יכולים להקשיב למייקל ג'קסון.

כל דבר יכול להיות מוזיקה.

מוזיקה היא הצורה החזקה ביותר של כישוף.