הכל צפוי, והרשות נתונה, ובטוב העולם נדון, והכל לפי רוב המעשה.

הוי מקדים לשלום כל אדם; והוי זנב לאריות, ואל תהי ראש לשועלים.

אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום.

היום קצר, והמלאכה מרובה, והפועלים עצלים, והשכר הרבה, ובעל הבית דוחק.

מרבה בשר מרבה רימה, מרבה נכסים מרבה דאגה; מרבה עבדים מרבה גזל, מרבה שפחות מרבה זימה; מרבה נשים מרבה כשפים. מרבה תורה מרבה חיים, מרבה ישיבה מרבה חכמה.

אל תפרוש מן הציבור; ואל תאמין בעצמך עד יום מותך; ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו; ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע וסופו להישמע. ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה.

עשה תורתך קבע, אמור מעט ועשה הרבה; והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות.

עז פנים לגיהנום ובושת פנים לגן-עדן.

וכמו שהנר עין האור, כן השכל עין הנפש. וכאשר השמש אור העולם, כן הנפש אור הגוף.

אין עושר כבריאות, ולא נעימות כמו לב הטוב.

ארבעה שמאבדים את האדם: הגאווה והעיקשות, העצלה והמהירות.

מי שמביא עצמו לידי חשד - אל יאשים מי שחושב עליו רע.

שמונה הם, אם יבזו אותם, אל יאשימו כי אם עצמם: הבא לסעודה שאינו קרוא לה, והמצווה בבית אדם בפניו, והמבקש כבוד משונאו, והשואל שאלה מכילי, והנכנס בדברי בני אדם מבלי שיכניסו אותו בם, והמזלזל במלך, והיושב במקום שאינו ראוי לו, והמספר דברים למי שאינו מאזין לו.

שלושה ראוי לחמול עליהם יותר מכל אדם: דעתן שמנהיג אותו משוגע, וצדיק שמושל בו רשע, ונדיב שהוא צריך לנבל.

מי שהיו בו שלושה דברים, כבר נשלמה אמונתו: כשהוא רוצה - אין רצונו מוציא אותו אל השקר, וכשהוא כועס - אין כעסו מוציא אותו מן האמת, וכשהוא יכול - אינו שולח יד במה שאינו שלו.