מתוך ספרים - מתוך מחזות | ציטוטים, ציטוט, פתגמים

משבי ריח קטנים ניתזים על התלוילויות הרכות השמנמנות מאחורי ברכיה של גב' סטופאק, על מפרקי ידיה הכחלחלים ועל פני מחשופה החלבי. "אלוהים אדירים" מלמל לעצמו ראש העיר קרוביץ', "כשאספת את האטומים שלי מתוך אבק הכוכבים, מדוע הפכת אותי לגבר כשיכולת להפוך אותי לטיפות בושם קטנות ולהניח לי למות שם?"

לפני כמה ימים באתי להתעניין אם אחד החולים שלי עוד נמצא בחיים. אשתו כיבסה בחדר המבוא. "מה שלום בעלך?" אני שואל. "נדמה לי שהוא כבר לא חי", - עונה האשה. אחר-כך, בלי להפסיק את עבודתה, היא צועקת: "הי, ג'ים, מה קורה אתך שם?", תשובה לא באה. "מת" – הכריזה, אגב סחיטת גרב.

כל אדם נושא בחובו חדר. עובדה זו אפשר להוכיחה אפילו בעזרת חוש השמע. כשמישהו הולך מהר ואתה מקשיב, נניח בלילה, כשהכל שקט סביב, אתה שומע למשל חריקת ראי שלא הוצמד כראוי.

היא לא רצתה לצאת לאווירו של עולם פרועה ומקומטת כפרחי הכלנית הפשוטים. כי עז היה רצונה להופיע בכל הדרת יופייה. אין פלא, אפוא, כי התקשטותה הנסתרת נמשכה ימים רבים.

לדאבוני אינני מסוגל לראות כבשים מבעד לדפנותיהן של תיבות. ייתכן שדומה אני במקצת למבוגרים - ודאי זקנתי.

נוף זה הוא בעיני הנוף היפה ביותר וגם העצוב ביותר בעולם כולו.

העולם פועם מחוץ לקירות ומאבד את זכרונו מיום ליום, מבלי שיבחין בכך. וככל שהוא מרבה לשכוח, כך הוא סבור שחוכמתו מרובה יותר.

אף על פי שלא צצה תחושת סכנה כלשהי, פשוט הופיעה לידו ריקנות, וויקטור היה יכול לפעמים להבחין בגבולות הריקנות הזאת, הוא ראה איפה היא נגמרת, ואיפה מתחיל סתם אוויר. לא הייתה לא ספק שזאת הריקנות האישית שלו, הרכוש הפרטי שלו שבה בעת לא עושה אותו עשיר ואינה נחוצה לאף אחד. לאף אחד חוץ מאשר לויקטור, אף שהוא לא חושב עליה, לא שומר עליה. היא לא בולטת, בדיוק כמוהו, בדיוק כמו שלנקה והוא היה.

ומזל שהיה קיץ, ואפשר לצאת לגג הגדול ולהשקיף דרך שני בתים לא צמודים על חתיכת שובר גלים ופלח ים כחול, ולהישען על המעקה כדי לירוק לרחוב ולהפתיע אנשים שמרימים את הראש למעלה ומתפלאים איך יורד גשם משמיים כל כך נקיים.

מה שמוזר, אבל, זה שחשבתי על משהו אחר בזמן שקישקשתי לו. אני גר בניו יורק, וחשבתי על הבריכה שבסנטראל פארק, לא רחוק מסנטראל פארק דרום. שאלתי את עצמי, אם היא תהיה קפואה כשאני אגיע הביתה. ואם היא קפואה, לאן מסתלקים הברווזים כשהבריכה קופאת ונעשית כולה קרח. שאלתי את עצמי אם מישהו בא ולוקח אותם באוטו משא לגן חיות או משהו כזה. או שסתם עפים להם. בכל זאת יש לי מזל. זאת אומרת, גם יכולתי לקשקש את כל הקשקושים האלה לספנסר הזה וגם לחשוב על הברווזים האלה באותו זמן. זה מוזר. לא צריך לחשוב הרבה כשמדברים עם מורה.